שאל את הרב

  • כל השאלות

לקיחת אוכל מהעבודה

undefined

כולל דיינות בית אל

ג כסלו תשפ"ג
שאלה
שלום, במקום עבודה שבו יש קפטריות לעובדים.ובכל קפטריה יש עמדה של קפה, סוגי חלב, תיונים של תה בכל מיני טעמים בשביל העובדים והעובדים יכולים לקחת חופשי מתי שרוצים כביכול. האם מותר לקחת מספר תיונים לא רב, אלא תיונים בודדים הביתה? הרי יכולתי לשתות את התה באותה מידה בעבודה, אבל אני בוחרת למשל לשתות בבית במקום בעבודה או שבמקום שאני אשתה אז מישהו מבני הבית ישתה במקומי, האם זה מותר? ושאלה נוספת, יש חדר אוכל במקום העבודה וכל ארוחה עולה לעובד 30 ₪, וניתן לבחור מנה אחת של דג או בשר, שזה רק למי שמציג קבלה ששילם ואז כל השאר חופשי ללא הגבלה, כלומר, התוספות כגון אורז, תפוחי אדמה, סלטים, שתיה עוגות, לחמים, מרק וכדומה חופשי ללא הגבלה. מי שרוצה יכול לשבת לאכול בחדר האוכל, ומי שרוצה יכול לקחת בקופסאות למקום הישיבה שלו במשרד למשל או אם שבע יכול לקחת את השאריות בקופסא השאלה שלי, אם אני משלמת את ה30 ₪ ויושבת לאכול, האם מותר לי לקחת מכל מה שחופשי ללא הגבלה בקופסאות הביתה, כמובן ללא הגזמה אלא בין 2-4 קופסאות אוכל? (כך שאוכל לחסוך ארוחה בבית, לא מטעמי קמצנות חלילה פשוט אם חד הורית והנטל הכלכלי ויוקר המחיה רב, למרות זאת מה שהרב יגיד אקבל בלי נדר.) חשוב לציין גם בנוגע לשאלה הראשונה וגם בנוגע לשניה מדובר בחברה בינלאומית עם שפע של תקציבים עם המון רווח כספי עם שפע של כספים תודה לאל בחדר האוכל למשל למי שעובד חברה הוא לא משלם כלל אלא העובד נקבל מהחברה כל חודש בנוסף למשכורת תקציב נוסף לאוכל ומשם זה יורד כלומר כביכול העובד לא משלם, אני עובדת קבלן בחברה לכן זה מסובסד ל30 ₪.
תשובה
בס"ד לכבוד השואלת, ראשית כל אשרייך שעל אף הקושי שבדבר את מבררת את ההלכה ומקבלת על עצמך לשמוע בקולה. בעז"ה בזכות כך ומתוך האמונה שהקב"ה שולח לכל אחד את הראוי והנכון לו הקב"ה יישלח לך שפע ברוחניות ובגשמיות. אחלק את התשובה לשניים – א. הכי טוב במקרים כאלה של ספק לשאול את בעל הממון, במקרה הזה הנהלת החברה בה את עובדת, האם הוא מסכים שתשתמשי בממון שלו בצורה הזאת. כך תוכלי לדעת בוודאות מה מותר ומה אסור. ב. ישנם מקרים בהם אי אפשר לשאול את בעל הממון, כגון חברות גדולות שהאדם יכול לדבר רק עם פקידים בחברה ולא עם מקבלי ההחלטות או שלפעמים ישנה בושה לשאול כמו שיכול להיות במקרה שלנו. אם אין אפשרות לשאול הדין הוא כך: לגבי התיונים אסור לקחת. מכיוון שבעל החברה לא מקנה את התיונים לעובדים אלא מתיר לעובדים להשתמש בזמן העבודה. לגבי האוכל – הדין כנ"ל אך יש יוצאי דופן, 1. דברים המחולקים באופן אישי פר מנה ולא אכלת את שלך וודאי מותר לקחת. 2. אם את אוכלת פחות מהמקובל אם כן את המותר מותר לך לקחת. 3. אם ידוע לך בוודאות שהמטבח זורק את השאריות, כמו שקורה ברוב המטבחים התעשייתיים, מותר לקחת שאריות בסוף הארוחה ואף יש בזה מניעת בל תשחית. מקורות הסוגיא: הגמרא במסכת חולין (צד.) אומרת - ואין האורחין רשאין ליתן ממה שלפניהם לבנו ולבתו של בעה"ב - אא"כ נטלו רשות מבעה"ב. וכך פסקו הרמב"ם ושו"ע, וז"ל שו"ע (סימן ק"ע סעיף יט)- "אורחים הנכנסין אצל בעל הבית אינם רשאים ליטול מלפניהם וליתן לבנו או לעבדו של בעל הבית, אא"כ נטלו רשות מבעל הבית". אמנם מדברי הרמ"א באבן העזר סימן כ"ח סעיף י"ט נראה שחולק וז"ל: "אורח שיושב אצל בעה"ב, ונוטל חלקו וקידש בו, הוי מקודשת (הגהות אלפסי)". נראה מדבריו שהאורחים יכולים להשתמש איך שהם רוצים באוכל המוגש להם באותה סעודה. ואכן האחרונים הקשו על הרמ"א שדברין סותרים לדברי הגמרא בחולין ולפסק השו"ע באורח חיים. המהרש"ל, הובא שם בבאר היטב מתרץ כך וז"ל: "ומצאתי במהרש"ל פג"ה והביאו בא"ח סי' ק"ע דלאחר שנתן חלקו לאורח רשאי ליתן לבנו של בעה"ב ע"ש א"כ י"ל דמש"ה כתב כאן ונוטל חלקו וכו' להורות דלאחר שנתן חלקו קידש בו את האשה. לפ"ז לא מקשו מידי הבה"י וט"ז מא"ח סי' ק"ע". כלומר המהרש"ל מחלק בין אוכל שמוגש על השולחן שהוא של בעה"ב ואין לאורחים רשות להשתמש בו שלא לצורך אכילתם לבין מקרה בו האוכל כבר הוגש לצלחת של האורח שאז זה כבר שייך לו ולכן עושה בו כרצונו ואפילו לקדש בו אישה. ובחכמת שלמה שם הוסיף מקרה נוסף בו יהיה מותר לקדש באוכל זה אשה וז"ל: "נ"ב ע' בב"ש ובט"ז ועמ"ש בענינים הללו בהשמטות לנדרים דף ל"ד גבי ככרי עליך ונתנה לו במתנה ועי' בחיבורי תולדות שלמה על רות בהשמטות בפ' ותאכל ותשבע ותותר שם כתבנו חילוק נכון בעזה"י דהיכי דאכל האורח כדי שבעו אז המותר חוזר לבעה"ב דיש אומדנא דלא הקנה לו רק כדי אכילתו אבל אם צמצם ולא אכל כדי שבעו והיה יכול לאכול עוד ולא אכל זה הוי שלו ויכול ליתנו למי שירצה וכעין דקי"ל באלמנה צמצמה והותירה הרי הוא שלה וזה החילוק נכון לפענ"ד בעזה"י וק"ל". כלומר לפי החכמת שלמה אם האורח צמצם באכילתו, שאר המנה שלא אכל נחשבת כממון שלו ויכול לקדש בו אשה. (סמך נחמד לדברי המהרש"ל יש בפרשת תולדות. רבקה לוקחת שני גדיי עיזים כדי שיעקב ייתן אותם ליצחק ויקבל את הברכה. לכאורה נשאלת השאלה איך מותר לה לקחת את הגדיים, הרי הם לא שלה אלא של יצחק? רש"י עונה על כך שיצחק יתחייב לה בחתונה שכל יום תוכל לקחת שני גדיי עיזים. אך הוא התחייב לה לכבודה ובשבילה, והיא עושה בהם שימוש אחר. מכאן נראה כחכמת שלמה שאם האדם צמצם במנתו מותר לו לעשות איתה מה שהוא רוצה.) בברכה, הרב טוביה דוכן
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il