ב"ה הרב הביא בסוף תשובתו את סברת בעל ה"להורות נתן" שיתכן כי ניתן לחלק בין הספרים דזמנם לספרי זממנו שיקרים פחות, ודחה הרב לסברא זו. אולם, שאלתי היא מדוע לא נאמר לצדד בסברא אחרת לחלק, שבמציאות זמנם אכן היו הספרים עמידים פחות ומתבלים יותר, אך אפשר דבזמננו שרוב ככל הספרים עמידים ומחזיקים מעמד גם לאחר שימוש רב שניתן יהיה להשתמש (אולי אף ללא הגבלות לכאורה של שימוש במקומו דווקא וכד - בהנחה שכל סיבת הקפידא הינה מחשש בלאי שהייתה בזמנם) מצד סברת הגמ שתחזור למקומה כי אכן "ניחא ליה לאיניש דתיעביד מצווה בממוניה". האם לדעת הרב יש מקום לחילוק זה? ואם לאו, מדוע?

לשואל, שלום וברכה! אינני יודע האם יש שינוי מהותי וגורף בעמידות הספרים היום בהשוואה ללפני מאות שנים. בכל אופן, גם אם הספר לא ייקרע אלא רק יתקמט, זו עלולה להיות עגמת נפש לבעליו. עבור תלמיד ישיבה ש"התאהב" בגמרא שלו, או בכרך המשנה ברורה שהוא שוקד עליו דבר יום ביומו, זה דבר לא מבוטל.