כיצד ניתן להבין שלמשחית אין הבחנה?

שמעתי הרצאה בערוץ קודש בנושא יסורים שבאים לאדם, אשר הודגש בסופה כי אין אדם צריך לפחד כלל מאנשים אחרים (נניח מפריצה לביתו וגניבת רכוש לדוגמא) או ממקרים רעים על כל צורותיהם שעלולים לקרות לו ולדאוג על כך, שכן אם לא נגזר עליו משמיים מקרה רע כלשהו הרי שהוא לא יקרה. אני בהחלט מבין את זה וזה מאוד הגיוני לי. אבל אני מכיר גם את "כשנתונה הרשות למשחית להשחית אין לו הבחנה" (מקווה שעד כאן לא סילפתי בטעות אחד מן ההבנות הללו) וגם זה הגיוני לי במידת מה, אם זה נכון. אבל אני לא מצליח להבין איך שני אלה מתיישבים יחדיו? יש קשר ביניהם? מי גובר על מי? אם ניקח למשל אסון קשה כמו אוטובוס שמתפוצץ בו מחבל. או מטוס מתרסק. האם ניתן להסיק מכך באופן חד משמעי כי כל הנוסעים חטאו? או חלקם? או אולי אף אחד? האם שכר ועונש אינם הדרך היחידה לפרש דברים?

בדיוק בנושא זה כתבתי מספר דברים. המאמר נכתב בנוגע לגזירת ההתנתקות שבה דווקא מי שאהב את ארץ ישראל נפגע וניזוק. אני מעתיק לך חלק מהדברים. באיזה צד הקב"ה? קשה להיות בצד שמקבל מכה, קשה להיות שייך לתנועה שהוא לא על הגובה. אולם בעם היהודי זה בגנים שלנו. העם היהודי במשך כל הגלות הינו בצד הסובל. גם בזמנים קשים מאד עם ישראל הצדיק את הדין "אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא". אולם השאלה שנשאלת עתה אינה שאלת האמונה. היכולת שלנו לסבול ולשלם מחירים יקרים זה רק משום שאנו מרגישים שהצדק איתנו. ניתן להתאמץ רק מתוך תחושה עמוקה של משמעות פנימית . אנו שואלים האם צדקנו בדרכינו או שמא טעינו? כיצד יתכן שלאחר המאמצים הכבירים שנעשו על ידי ציבור מסור ומאמין ראינו סייעתא דשמיא דווקא לכוחות ההורסים. האם מכך שלא נענו תפילותנו זהו אות או מופת שאין דרכנו דרך נכונה? הקב"ה מנהיג את העולם בדרך של שכר ועונש. הנהגת שכר ועונש משמעותה היא שנותן הקב"ה לאדם שעל ידי בחירתו קובע הוא לעצמו את גורלו. על מעשה טוב באה ברכה. ואילו על בחירה רעה באה הקללה. הנהגה זו בזמן שעם ישראל נמצא בארץ ישראל היא הנהגה גלויה. פרשת ו"היה אם שמוע" זו צורת השגחת הקב"ה על עם ישראל. הצדק האלוקי נגלה לעם ישראל. ספר שופטים בנוי על הדגם הנ"ל. הקב"ה מדבר עימנו דרך הברכה והקללה. בספר תהילים יש פרקים רבים בהם דוד מתלונן על הצלחת הרשעים. תשובה המצויה בפרקי תהילים היא שהצלחת הרשע היא זמנית וחולפת. לאחר זמן הצדיק מתברך. דוד המלך לקח לו 9 שנים מהרגע שהתחיל שאול לרדוף אחריו עד שנהיה מלך על כל ישראל. האם זאת אומרת שגם אנו יכולים לבטוח בקב"ה שבפרק הזמן הקרוב יפסקו הקשיים והצדק האלוקי יראה ויגלה ? מה פשר החורבן לאחר למעלה משלושים שנה של ברכה וסיעתא דשמיא? האם רגעים אלו הינם רגעים של הסתר פנים? בהנהגת הגלות הצדק האלוקי לא מתגלה בעולם הזה. מהרגע שגלו ישראל ממקומם הקב"ה מסתיר פניו מאיתנו. כל ההשגחה היא רק לדאוג שעם ישראל יישרד בין שבעים האומות. "ואף בארץ אויביהם לא מאסתים ולא גאלתים לכלותם ולהפר בריתי איתם". ממצב בו יש דו שיח ישיר בין הקב"ה לעם ישראל ממצב בו ניתן להסתכל על הברכה או הקללה ולפי זה להבין האם אנו רצויים והאם מעשינו בכיוון הנכון אנו עוברים למציאות בה אין דו שיח. אנו עובדים את ה' ולא יודעים האם עבודתנו רצויה. בגלות המצב הבסיסי הוא מצב של סילוק שכינה של אי השגחה פרטית. ודאי שהקב"ה הוא אל אמונה ומשלם שכר טוב לעושים טוב. אולם זה לא גלוי בעולם הזה. השכר מתגלה בעולם הבא בעולם העליון. אנו המאמינים בכך שדורנו דור של גאולה מבססים זאת בעיקר על כך ששוב אנו רואים את הברכה האלוקית . "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" לאחר אלפיים שנים של העדר חיים והשגחה פרטית אנו רואים כיצד הקב"ה מחזיר שכינתו לארץ. השגחת הקב"ה נוגעת לכל מה שנוגע לקיבוץ גלויות וישוב הארץ. ניתן לכתוב כרכים של ניסים ונפלאות וסיעתא דשמיא על נס קיבוץ גלויות וישוב הארץ. ההתיישבות בגוש קטיף התיישבות המלווה ביתר שאת בהשגחה פרטית. מארץ שהייתה נחשבת כארץ המקוללת בפיהם של הערבים נהפכה ארץ זו להיות הארץ שיש בה ברכה מיוחדת. אפילו הממוצע של כמות המשקעים בדרום השתנה. רק על הניסים של השנתיים האחרונים נכתב ספר שלם. התקיים בארץ זו הפסוק "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה עד אחרית השנה". אם כן כיצד לא התגלתה השגחה פרטית זו בימים האחרונים. האם מהלך החרבת הישובים הוא מהלך של סילוק שכינה? האם כמו שחורבן בית המקדש היה מהלך של הסתר פנים גם הגזירה על החרבת הישובים זה שיריים והמשך אותו הסתר פנים? ז. הנהגת הייחוד מול הנהגת שכר ועונש הרמח"ל בספר דעת תבונות מסביר שהקב"ה מנהיג את העולם בהנהגת שכר ועונש. אולם לא זו ההנהגה העליונה והמכריעה. מלבד הנהגה זו יש לקב"ה הנהגה נוספת שבה הוא מנהיג את עולמו. הרמח"ל קורא להנהגה זו הנהגת הייחוד. מהי הנהגה זו? רצונו של הקב"ה שהעולם יתנהל דרך הבחירה החופשית של בני אדם. הנהגת שכר ועונש היא הנהגה בה הקב"ה מגיב למעשה האדם. הקב"ה נותן את המפתחות להובלת העולם לאדם. אולם לפעמים רואה הקב"ה שהאדם לא מוביל את העולם אל יעד. הקב"ה הרי ברא את העולם עם תוכנית מסוימת עם תוכנית האמורה להוביל את העולם לגאולתו להופעת הטוב לדחיית הרע. בדרך כלל יש לקב"ה סבלנות והוא נותן לעולם להתנהל לפי הקצב והבחירה האנושית. הקב"ה מאפשר חריגות קטנות מתוכנית העל. אולם לפעמים הקב"ה מתערב במציאות ונוטל את מפתחות ההנהגה של העולם מידיו של האדם. הקב"ה מתערב במציאות. התערבות זו גורמת לכך שהנהגת שכר ועונש לא מתגלית במציאות. לפרק זמן מסוים נדחית הנהגת שכר ועונש ותופסת את מקומה הנהגת הייחוד. ודאי שלקב"ה יש דרכים להוציא לפועל בדרכים משלו גם את הנהגת השכר ועונש. הרמח"ל מאריך לבאר את מערכת היחסים בין שתי הנהגות אלו. יש תקופות מיוחדות בהם הנהגה אחת היא הנהגה מרכזית. דורנו דור של גאולה מיוחד בכך שהנהגת הייחוד היא הנהגה העיקרית בה הקב"ה מנהיג את עולמו. דבר זה נכון במיוחד בגאולה בה אנו נמצאים שהיא גאולה בדרך ש"לא זכו" חז"ל עומדים על כך שיש שתי דרכים למהלך הגאולה . זכו –אחישנה לא זכו - בעיתה. מה הם שתי דרכי הגאולה. יש גאולה הבאה לאחר שעם ישראל חוזר בתשובה שלמה, זיכך את עצמו והגיע למדרגות עליונות שהוא ראוי להביא את הגאולה האחרונה. אולם יש מצב בו למרות הגלות הארוכה , למרות כל הזיכוכים בגלות עם ישראל לא מצליח להתרומם למדרגה עליונה של גאולה. הקב"ה ממתין לבניו, אולם רואה שאם הוא לא יתערב עם ישראל יישאר "תקוע בגלות". עם ישראל מעצמו לא מצליח להוציא עצמו מבית האסורים. כאן מחליט הקב"ה להשתמש בהנהגת הייחוד ולהתערב. ובדרכים שונות ומסובבות הוא מגלגל את מהלכי הגאולה. הקב"ה מעמיד להם מלך קשה וכד'. על שום זה נקרא דונו דור עקבתא דמשיחא. מבאר הגר"א על שום שני דברים ראשית משום שהגאולה תבוא עקב בצד אגודל. ועוד ענין שני שהגאולה לא תבוא בצורה גלויה אלא בדרך נסתרת המסובבת בדרך עקלקלה את מהלכי הגאולה. כל זאת משום שעם ישראל לא יכול מעצמו בכליו לקבל הארה עליונה של אור הגאולה. הקב"ה מכשיר אותנו בקצב ובדרך שנוכל לקלוט את אור הגאולה. לא כאן המקום להרחיב מנין אנו יודעים שאנו במהלך של גאולה בדרך שלא זכו. אחד מן הסימנים המובהקים זה הייסורים והופעת הגאולה בדרך טבעית ולא בדרך ניסית. בגאולה בדרך ש"לא זכו" ההנהגה הבולטת היא הנהגת הייחוד. הקב"ה רוצה לקדם את מהלך הגאולה. לשם כך הוא בוחר את ראויים לכך ודרכם הוא מקדם את מהלכי הגאולה. מי השותפים לקב"ה במהלכיו. כל אלו שמוכנים לקבל על עצמם משימות ואפילו לשלם עליהם מחיר אישי. בשורה הזו עומדים כל אלו שנהרגו על קידוש ה'. לשורה זו מצטרפים כל יושבי גוש קטיף וצפון השומרון. נכון שהם משלמים מחיר אישי. אולם זאת לא משום שהם בצד הלא נכון. דווקא משום שהם מוכנים להיות שליחי ההשגחה העליונה הם נבחרים למשימות קשות למשימות שלפעמים משלמים עליהם מחיר אישי קשה. אשרי מי שזוכה להיות משת"פ של הקב"ה. בדור שלנו למרות שאנו בדור של גאולה בדור של גילוי שכינה בדור של השגחה פרטית לא נוכל לדעת מי בצד של הקב"ה לפי ההצלחה החומרית הרגעית. לפעמים דווקא מי שמלא בכוס של ייסורין הוא הקרוב לקב"ה. זאת במיוחד אם הייסורין שלו אינם קשורים לדברים הנוגעים לו באופן אישי אלא הייסורין נוגעים למשימות הלאומיות למשימות של הקב"ה. כאן הייסורין הם בשביל לרומם אותנו להעלות אותנו למדרגות עליונות. "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מיסרך". רבי עקיבא נהרג על קידוש ה' ומת במיתה משונה. האם זאת משום שהקב"ה הסתיר פניו ממנו או דווקא בהשגחה פרטית נבחר רבי עקיבא מכל חכמי ישראל בשביל לרומם את עם ישראל לדורותיו בשביל להביא את עם ישראל לגובה של "כך עלה במחשבה לפני". כוחות ההרס הצליחו להרוס את הבתים של אנשי גוש קטיף. אולם אותם כוחות הצליחו גם לבנות את רוח גוש קטיף את רוח הציונות האמונית. ברשעותם הם הצליחו לבנות קומת אמונה בעם ישראל.