בדר"כ כשאני מתחיל להירדם תוך כדי לימוד- אני מחפש סטנדר או עמוד גבוה ולומד עליו. האם מותר ללמוד על בימה או על עמוד התפילה כשאין סטנדר בנמצא? או שאסור להשתמש בתשמישי קדושה כגון אלה?

שלום וברכה, עמוד התפילה אינו תשמיש קדושה אלא תשמיש מצוה, ובודאי שמותר להישען עליו. לגבי בימה של בית הכנסת שיש עליה מפה שמניחים עליה ספר תורה והמפה היא תשמיש קדושה לכאורה אסור להישען עליה. אלא שנהגו העולם להקל בזה, וצריך לומר שלב בית דין מתנה על כך - כלומר מלכתחילה שמקדישים את המפה, לא מקדישים אותה בצורה מוחלטת אלא מקדישים על דעת שיהיה מותר להישען עליה (ראה רמ"א קנד ח). אף שיש שפקפקו בהיתר זה וטוב להחמיר, במקרה שלך שאתה עושה כן לצורך הלימוד אתה רשאי להקל בזה לכתחילה. מקורות והרחבה: כתב המשנה ברורה (קמא, ס"ק ד) שבעל קורא שמפני חולשתו אינו מסוגל לעמוד לא יישען על המפה שעל הבימה שמניחים עליה את ספר התורה משום שתשמיש קדושה הוא, אלא יוריד קצת את המפה ויישען על השולחן (כלומר על הבימה עצמה). לפי זה מבואר שאסור להישען על בימה כאשר יש עליה מפה. אולם מקור דברי המשנה ברורה הוא האליה רבא. ושם בפנים האליה רבה ציין לדברי הרמ"א (קנד ח) שכתב: "הגה: ונהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה כגון מטפחות של ספרים ושלחן שבבית הכנסת ומעילים של ספר תורה וכתבו הטעם משום דכיון שנהגו כן ואי אפשר ליזהר לב בית דין מתנה עליהם מעיקרא כדי שלא יבאו בני אדם לידי תקלה ואף על גב דלא התנו כאלו התנו דמי (תרומת הדשן סימן רע"ג ובית יוסף)". הרי שהאליה רבה כבר רמז שיש מקום להקל בכך, כאשר המנהג להקל. היום כידוע המנהג להקל בזה. אמנם הביאור הלכה (קנד, סע' ח, ד"ה ואי אפשר לזהר') כתב על דברי הרמ"א הנ"ל: "ואי אפשר לזהר - משמע מזה דבדבר שאפשר ליזהר מהם אין אומרים בסתמא לב בית דין מתנה עליהם [פמ"ג]". לכאורה לפי זה היה צריך לאסור להישען על הבימה משום שאפשר להיזהר בזה. אמנם באמת אפשר להקל, משום שמבואר בביאור הלכה שרק בסתמא לא אומרים שלב בית דין לא מתנה על זה אם אפשר לזהר, אך כיום שהמנהג הוא להישען על הבימה, ממילא ברור שלב בית דין מתנה על זה אף שאפשר לזהר. כל זה מבואר בשו"ת אז נדברו (ח"ג סי' מט). אלא שלא היה כל כך ניחא ליה לאז נדברו להקל בזה וכתב: "דכל בעל נפש יחמיר לעצמו ובפרט שכבר הורה זקן מרן בעל מ"ב זצ"ל". בספר גנזי קודש (פ"ה, הע' מב) כתב שהגר"נ קרליץ אמר לו שאסור להישען על המפה של הספר תורה גם בזמננו ולא אומרים שלב בית דין מתנה על זה. אלא שלא מחוור לי מה שכתב הגנזי קודש (סע' טו) שמצד אחד אסור להשען על מפה (על פי המ"ב והגר"נ קרליץ הנ"ל), ובהמשך הסעיף כתב (בשם הגרש"ז הליכות שלמה פרק יט, הע' ב) שמותר להניח על הבימה דברי חול מעיקר הדין (אלא שראוי להחמיר). מסתבר להיפך שאם מקילים להניח על הבימה דברי חול משום שלב בית דין מתנה על כך, כל שכן שיש להקל להישען על המפה. וכך מבואר באז נדברו (שם) שיותר קשה להקל להניח דברים על הבימה משום שאפשר להיזהר בזה מאשר להקל להישען על המפה. סברא נוספת להקל להשען על הבימה כאשר יש עליה מפה כתב באז נדברו (שם) משום שהנשען לא משתמש במפה אלא בשולחן (בבימה) ע"ש. כתב הגר"מ מאזוז (הערות למשנה ברורה קמא ס"ק ד) שספרדים יכולים להקל להשען על הבימה משתי סיבות: א. אצל בני ספרד הספר תורה מונח בתיק ואם כן המטפחת הוא תשמיש דתשמיש. ב. אצל בני ספרד אין הבימה מיוחדת לספר תורה כמו למנהג האשכנזים אלא מיוחדת לחזן שיתפלל שמה ומניחים שם סידורים חומשים ועוד. נראה שמעיקר הדין ניתן להישען על הבימה ולהניח עליה דברים כמנהג העולם (ראה גם פסקי תשובות קנד, כז). אלא שטוב להחמיר. בנידון של השאלה שההישענות נצרכת ללימוד יש להקל יותר (ראה תשובות הגרח"ק סוף גנזי קודש תשובה צ). כל טוב!