שלום, אני מחובר לקבוצת ווצאפ המיועדת לפרסום מוצרים למכירה ומסירה. לפעמים כאשר אני שולח למפרסם שאני מעוניין במוצר, הוא אומר לי שכבר פנו אליו אבל אני יכול לבוא לקחת. האם זה בסדר\ מותר לבוא לקחת? תודה,

שלום וברכה, כדי לענות על שאלה זו בצורה מדוייקת יש לחלק בין מקרים שונים. באופן כללי לרוב הפוסקים בחפץ למסירה אין איסור ובחפץ למכירה אסור, אך גם בזה יש חילוקי דינים. מקור הדין הוא בגמ' בקידושין נט. "עני מהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו, מאי? אמר ליה: נקרא רשע". היינו אדם המחזר אחר דבר לקנותו ובא אדם אחר אחריו וקנה - נקרא רשע. דין זה נפסק בשו"ע (חו"מ רלז, א). נחלקו הראשונים האם דין זה נאמר רק במכר או גם בהפקר ומתנה. רש"י כותב שדין זה אף בהפקר ומתנה וז"ל: "עני המהפך בחררה - מחזר אחריה לזכות בה מן ההפקר או שיתננה לו בעל הבית". התוספות חולקים על רש"י וסוברים שדין זה קיים רק במכר ונימוקם: "דנקרא רשע כי למה מחזר על זאת שטרח בה חבירו, ילך וישתכר במקום אחר. אבל אם היתה החררה דהפקר ליכא איסור שאם לא זכה בזאת לא ימצא אחרת". להלכה, המחבר בשו"ע הביא מחלוקת זו אך כתב הנתיבות שבסעיף ב' השו"ע סתם כדעת ר"ת ולכן העיקר כדעה זו. גם הרמ"א כתב שהעיקר כדעת ר"ת. לכן כאשר פרסמו מוצר למסירה מעיקר הדין אין בו איסור של עני המהפך בחררה. אך בשולחן ערוך הרב (השגת גבול סעיף י) כתב: "מכל מקום בעל נפש יחמיר לעצמו". אם המוצר שפרסמו היה למכירה, כפי שראינו יש איסור לקנותו כאשר אדם אחר התעניין בזה. אך גם כאן יש חילוק האם המוצר נמכר במחירו בשוק או בזול. וכך כותב הרמ"א: "אם קונה דבר אחד ובא חבירו ויוכל לקנותו בזול שאינו מוצא לקנותו כך במקום אחר, הוי כמו מציאה ויכול לקנותו...". הש"ך הביא שהרמב"ן חולק על השיטה שהובאה ברמ"א. אך בספר אולם המשפט כתב שהעיקר כרמ"א והוכיח שגם המחבר מסכים לזה. למעשה נחלקו הפוסקים כמי יש להכריע. ערוך השולחן כתב שהעיקר כדעת הרמב"ן. ובשו"ע הרב פסק את דברי הרמ"א. ועיין קובץ תשובות הרב אלישיב ו, קכז שהעיקר כרמ"א. וכן כתב האבני נזר שהובא בסוף התשובה. באם לקח את המוצר ואח"כ נודע לו שהיה אדם שביקש זאת לפניו האם צריך לתת לו? הפתחי תשובה (חו"מ רלז, ב) הביא תשובת חמדת שלמה "דבשוגג דלא ידע פשוט דאין עליו שום דין כלל", אך ממדת חסידות לתת לראשון. וכן פסק ערוך השולחן. אך הכנסת הגדולה (הגהות טור חו"מ) כתב: "עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו דנקרא רשע, הוא אפילו שלא ידע בשעת לקיחתו שחבירו היה מחזר עליה אלא שנודע לו אחר שקנאו ואם אינו נותנה חל עליו דין עני המהפך בחררה". ובשו"ת אבני נזר (חו"מ יז) כתב: "בדינים אלו ודאי אזלינן לקולא וסמכינן על המיקל שאין כאן אלא איסור דרבנן". בברכה,