שלום רב, מצאתי לפני כמספר ימים אוזניות בתוך בגדים אשר נזרקו לרחוב. האוזניות נראו שהן שוות ערך, ושמישהו זרק אותן בטעות. לאחר בדיקה שהאוניות עובדות, ראיתי שהשם בחיבור בבלוטוס הוא שם לא נפוץ בכלל - ניתן דוגמה אלפרד. האוזניות עצמן גם נמצאות בקייס שנראה מאוד ספציפי, מי שזה שלו יידע בוודאות איך הוא נראה. פרסמתי מודעה באיזור איפה שנזרקו הבגדים, וכתבתי שם את השם שהיה כתוב לי בבלוטוס, אלפרד, כדי שמי שיראה את זה ויכיר את אלפרד, יוכל להגיד לו. התקשר אליי אלפרד ואמר שזה שלו ושהוא גר ברחוב שבו נזרקו הבגדים (הוא שלח לי תמונה של רשיון הנהיגה שלו, כדי להוכיח שהוא אכן גר שם.) ושהוא זרק בגדים באיזור הזה באותו תאריך שכתבתי במודעה. אממה - אלפרד לא ידע להגיד מה נאבד לו - הוא לא ידע איך נראות האוזניות, והאמת, לא ידע שבכלל נאבד לו. רק נראה לו שנאבד לו כי כל שאר הפרטים מתאימים. (המגורים והשם הספציפי) אני אדגיש שאלפרד לא הוסיף אף פרט מעבר למה שכבר כתוב במודעה - שזה נמצא בתוך בגדים שנזרקו כתבתי, את השם כתבתי, וכו. גם אדגיש שאלפרד נשמע לי בסך הכל בן אדם אמין, ושאני מאמין שהוא אכן גר ברחוב הנ"ל, פשוט מדוע הוא אינו יודע לתאר את אשר אבד לו? יש לי שתי שאלות: הראשונה, האם להחזיר לאפלרד את האוזניות, למרות שהוא כלל אינו יודע לתאר את אבידתו. והשנייה, האם טעיתי ברושמי את שם המאבד. כלומר אילו פרטים הייתי צריך לרשום במודעה. אילו פרטים ההלכה אומרת שצריך לרשום באופן כללי בהשבת אבידה? בד"כ לא הייתי נותן כל כך הרבה פרטים במודעה עצמה, אך מכיוון שהכיסוי של האוזניות כל כך ספציפי, האדם שזה שלו חייב לדעת שזה שלו, אי אפשר להתבלבל. אשמח למקורות גם כדי לעיין בעצמי. תודה רבה!

יסודה של מצוות השבת אבידה היא החזון להשיב חפץ לבעליו. שהרי לכל חפץ ישנם בעלים והעולם אינו הפקר, יש סדר בעולם. לכן המוצא צריך לחשוב כיצד הוא יכול לקיים את החזון הזה. הדרך שנתנו חכמים(או התורה, למ"ד סימנים דאורייתא) להשתמש בה היא על ידי סימנים. יחד עם זאת ישנם כמה חששות בשימוש בסימנים: א. יש עוד מישהו כזה שאבד חפץ והוא בעל אותם סימנים ב. יש רמאים בעולם. התוספות כתבו שלמעשה לא חוששים בסתם אדם לרמאות (בב"מ כב: ד"ה אי) וממילא נשאר רק חשש אחד שקרה והזדמן אדם נוסף שאיבד חפץ כזה ולכן אם יש סימנים ברורים אין חוששים לזה. בנוסף, נכון שבדרך כלל אנו מורים שהמוצא אומר את האבידה והמאבד אומר את סימניה אבל פעמים שהדבר נעשה הפוך (כפי שאתה עשית לכאורה) והמוצא אומר את הסימן והמאבד אומר את שם החפץ שאבד (יעויין שיטת רש"י בד"ה מכריז מקום כב:) ונראה שאין קפידא בדבר ובלבד שיש כאן דרך לברר שאכן הוא הבעלים של החפץ ולא אדם אחר. המקרה שלך לכאורה דומה לדין "כיס ובתוכו מעות" (בבא מציעא כד. במשנה) ששם אנו אומרים שאם אומר את סימני הכיס זוכה גם במעות שבתוכו. אמנם בעל הנתיבות (רס"ב סק' ו) סובר שהבעלים צריכים לטעון שהיו מעות בתוך הכיס והם שלהם. וכאן לכאורה האדם לא טוען כלום על האוזניות כפי שכתבת. אבל נראה שבנידון שלך שדווקא האוזניות היו אלו שהביאו את הסימן (השם המיוחד של האדם) למציאת בעל האבידה(הבגדים+האוזניות) נראה מסברא שרחוק לומר שהם שייכות למישהו אחר וממילא יש כאן אומדנא גדולה שהבגדים והאוזניות הם של בעל האבידה שטוען על שייכות לבגדים. לאור הנ"ל נראה שנכון עשית