אני (נער בן 16) נמצא כעת על פרשת דרכים ומתלבט בין הצה"ד לבין הדרך החרדית. אני עכשיו כבר על סף הכרעה ואני כמעט משוכנע שהדרך החרדית היא הדרך הנכונה יותר. לא סתם פתחתי שני ספרים והחלטתי, אני כמעט שנה מעיין בספרים, במכתבים של גדולי הדור הקודם וכד’ ועפ"י זה החלטתי. עיינתי רבות ב"ויואל משה" ו"אם הבנים שמחה". בזמן האחרון עיינתי בויואל משה (מאמר שלש השבועות סי’ סח) שוב ומצאתי שם קושיא עצומה על הצה"ד. הרב מסאטמר הביא את אחת הטענות של אה"ש (שעליה אין ברצוני לדון כאן) ולאחר מכן הביא את דברי הרמב"ן על שה"ש ח, י"ג (את פירוש הרמב"ן על שה"ש ניתן למצוא בספר "כתבי הרמב"ן", הוצאת מוסד הרב קוק, כמדומני שבחלק ב’) שכתב שם באריכות על ביאת המשיח. תחילה כתב שיעלו לארץ ברשות האומות (וזו הייתה ראיתו של בעל האה"ש), ועל זה ענה האדמו"ר מסאטמר, יעויי"ש. אך האדמו"ר מסאטמר מביא עוד מהרמב"ן שם (ומרוב שהייתי מופתע הלכתי לביהכנ"ס לראות את דברי הרמב"ן במפורש, כי האדמו"ר מסאטמר לא ציטט מילה במילה) שכותב שבנ"י יעלו לארץ בניסים וללא שום כלי זין, וכך תהיה הורשת הארץ (שכידוע עפ"י הרמב"ן ז"ל היא מצווה). וא"כ תימה גדולה על הצה"ד שמביאים ראיה מהרמב"ן לגבי יישוב הארץ והורשת הארץ בעוד שמפורש היפך מדעתם, שהעלייה הגדולה לארץ תהיה אך ורק ע"י המשיח שבניסים (וללא כלי זין!) יכבוש את הארץ.

עיניך הרואות שלמעלה מ 5 מיליון יהודים כ"י עלו ארצה בדורות האחרונים. אחת מהשתים: או שזה עצמו נס, או שגם דרך זו רצויה בעיני ה'. גדולי ישראל עלו ארצה בכוחות עצמם או שלחו את תלמידיהם כגון תלמידי הבעש"ט והגר"א והחת"ס ועד אלפים ורבבות של ענקי רוח גדולים יותר במנין ובבנין מהאדמו"ר מסאטמר. דעתו היא דעת יחיד, הרמב"ן עצמו עלה ארצה בכוחות עצמו. הרמב"ן לא התכוון לתאר בדיוק כיצד יגאל ה' את עמו וכמו שכתב הרמב"ם בסוף הל' מלכים שלא נדע איך יהיו הדברים עד שיהיו. אין ספק שהגאולה מלווה גם ניסים ובמו עינינו ראינו אותם (כגון עליית יהודי בריה"מ) והרמב"ן עצמו מרבה לדבר בפירושו לתורה על ניסים נסתרים ועל כך שהתורה לא תסמוך על ניסם. ולכן חובה עלינו לעשות כל מה שביכולתנו כדי לקיים את מצות ה' וה' ציונו לעלות לא"י וליישבה, עין רמב"ן פרשת השבוע וירשתם אותה וישבתם בה.