כתב רש"י בבמדבר (ג, טז) שכדי למנות את שבט לוי, אמר משה לפני הקב"ה: "היאך אני נכנס לבתי כולם ולתוך אהליהם לדעת מניין יונקיהם?", אמר לו הקב"ה: "עשה אתה שלך ואני אעשה שלי". הולך משה ועומד על פתח האהל והשכינה מקדמת לפניו, ובת קול יוצאה מן האהל ואומרת: "כך וכך תינוקות יש באוהל הזה". אבל אחר שהיה מודיע ללויים את מצות ה' למנות את ילדיהם, לא היו עומדים ומודיעים לו מיד כמה הם?! ומה ראה להקשות על בשליחות זו יותר משאר שליחיות שציווהו ה' שהיו קשות מזו?!

שלום (סליחה על העיכוב במתן התשובה, אינני יודע מה גרם לעיכוב) הרמב"ן בתחילת חומש במדבר (פרק א' פס' מ"ה) מביא מספר הסברים למנין בני ישראל. אחד מהם הוא: "ועוד כי הבא לפני אבי הנביאים ואחיו קדוש ה', והוא נודע אליהם בשמו, יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים, כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל, וזכות הרבים במספרם. וכן לכולם זכות במספר שימנו לפני משה ואהרן, כי ישימו עליהם עינם לטובה יבקשו עליהם רחמים". המנין שנעשה לכל אחד מישראל בפני משה ואהרון הביא ברכה ותפילה מאת משה ואהרון לכל נפקד וזו היתה זכות עצומה עבורו. על פי אותו רעיון ניתן לומר שהמעבר של משה מאוהל לאוהל וביקור הבית שעשה לכל משפחה בודאי יצר רושם גדול מבחינה רוחנית אצל כל משפחה ואצל כל אחד ועל כן לא היה די בעדכון המספרים בלבד אצל משה. יום טוב