שלום לרב, מה היחס בין לימוד תורה בכמות ובין לימוד תורה באיכות? וכנ"ל בללמד תורה, האם עדיף בכמות תלמידים או באיכות תלמידים?

ככלל, חובת אדם היא לדעת את התורה כולה, ומדברי רש"ז מלאדי ב"שולחנו" נמצאנו למדים שהדבר אפשרי. במונחים רווחים, הכוונה היא לידע "בקיאותי", שלו יש "סוף", ולא לידע "עיוני", שלו אין "סוף". כך גם כתב הר"ש ישראלי, בספרו עמוד הימיני. עם זאת, נכון לשלב במקביל לרכישת הידע הבקיאותי, וכבר בשלבים ראשוניים, גם לימוד "עיוני", אחרת יהיה מאוד קשה לרכוש מיומנות זו בתקופה מאוחרת, היינו רק אחרי השלמת הידע הבקיאותי. לכן, לצד רכישת הידע הבקיאותי, הכרחי לשלב גם רכישת מיומנות וידע עיוני, ומזה ומזה אל תנח. נכון הוא שיש להבחין בין גילאים שונים, תקופות שונות, ובעיקר אישים שונים והתאמתם, לכאן ולכאן. זאת ועוד, אין לכחד שמקדמת דנא ועד היום, קיימות בעם ישראל אסכולות שונות: מהם שצידדו ביתר-בקיאות, ומהם שצידדו ביתר-עיון; מהם שהדגישו אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ומהם שהדגישו את דרכי הפלפול, מהם שנתנו משקל רב לאגדה ומהם שנתנו דעתם לפשט, ועוד, ולא פעם אלה ביקרו את אלה וחוזר חלילה. "נהרא נהרא ופשטיה". ואחר הכל יש להוסיף ש"אין אדם למד אלא ממקום שלבו חפץ", ובדרך שיותר מתאימה לו, ובלבד שבאמת יכוון לבו לשמים.