שלום רב, האם יש לקום בכל מצב בפני זקן? למשל אם אדם נמצא באוטובוס שלפעמים צפוף או אם אדם נמצא בשיעור? והאם להלכה לקום קימה מלאה או שרק להגביה מעט את גופו? תודה!

שלום וברכה, צריך לקום בפני זקן מגיל שבעים (ויש מחמירים לעמוד גם בפני זקן מגיל ששים) כאשר הזקן מגיע לארבע אמותיך (בערך 2 מטר). לפי עיקר ההלכה יש לאדם לעמוד מלוא קומתו. אולם העולם נוהג להקל בזה ומסתפקים ב'הידור' בלבד (להגביה מעט את הגוף). ונתנו שני הסברים למנהג: א. מעיקר הדין די בהידור ולא צריך לעמוד מלוא קומתו. ב. סומכים על כך שהזקנים מן הסתם מוחלים על כבודם (ולפי זה יש ללמד זכות על מי שלא עומד כלל ואפילו לא עושה הידור, שאולי יש להניח שהזקנים מוחלים). למעשה ניתן להקל כמנהג העולם ולהסתפק ב'הידור' בלבד, והמחמיר לעמוד מלוא קומתו תבוא עליו ברכה. גם באוטובוס חייבים לעמוד (וניתן להסתפק ב'הידור' כאמור). אם אין לזקן מקום לשבת, דרך התורה היא לתת לו את מקומך ובכך גם תקדש שם שמים. מקורות והרחבה: בשולחן ערוך (יו"ד רמד, א) נפסק שיש לקום בפני שיבה בן שבעים ומעלה. יש שהחמירו מגיל שישים וכך היתה דעת האר"י ז"ל. למעשה אין זה חובה מן הדין אבל המחמיר תבוא עליו ברכה (הליכות עולם ח"ח עמ' קעה). מבואר בשולחן ערוך (ראה סע ז) שיש לעמוד מלוא קומתו. אולם המנהג להקל ולהסתפק בהידור. בערוך השולחן (רמד י-יב) כתב שיש לומר שלפי עיקר הדין די בהידור. אחרים אמרו שכנראה העולם סומך שהזקנים מוחלים (הגרי"ש אלישיב, הגר"מ שטרנבוך ועוד כמובא בספר 'פסקים ותשובות' רמד, הע' 42, ובספר 'מצות קימה מפני זקן' עמ' קסט, הע' י). שאלתי את הגר"א נבנצל אם יש להניח שהזקנים מוחלים, והשיב שהוא לא יודע. שוב שאלתי אם יש לימוד זכות על מי שלא קם, והשיב שכן. וכתב הג"ר יעקב אריאל שליט"א: סביר להניח שרוב הזקנים מעל 70 מוחלים על כבודם ואין צורך לקום מפניהם, כי הם עצמם אינם רואים את עצמם זקנים כל כך בגלל מצב בריאותם התקין, ב"ה. אך מפני ישישים ממש, דהיינו: זקנים מעל 80 ובפרט מעל 90, נלענ"ד שראוי לקום. אך די בקימה קצרה". עכ"ל. באמת נראה שרבים לא קמים כלל וצ"ע שלכאורה זה מנהג טעות. למעשה מסתבר שלכתחילה יש לעשות לפחות הידור כנ"ל בדברי הפוסקים. יש לציין שלא כל הפוסקים מסכימים שיש מקום להקל ולא לעמוד מלוא קומתו (ראה למשל דעת הגר"ע יוסף בהליכות עולם ח"ח עמ' קעו, וביביע אומר ח"ג, יו"ד ג, אות ד). גם באוטובוס חייבים לעמוד (הליכות עולם שם, אז נדברו ח"י סי' ל, שבט הלוי ח"ב קיד). דעת המשנה הלכות (ח"ו, קס) שאין חיוב לעמוד באוטובוס לא התקבלה על הפוסקים (ראה פסקים ותשובות רמד הע' 67). לגבי השאלה אם אדם חייב לתת את מקומו באוטובוס לזקן שאין לו מקום - הפוסקים נקטו שאף שאין זה מעיקר דין קימה והידור, למעשה מכמה טעמים יש לאדם לתת לזקן את מקומו, זולת באופן שיגרם לו מזה צער או הפסד גדול (ראה פסקים ותשובות רמד, ה). בהליכות עולם (שם) כתב שאם הזקן עומד בארבע אמותיו של אדם, אזי חייב האדם מדינא לתת לו את מקומו דלא כשבט הלוי ע"ש. ובקונטרס הנפלא 'נפש דוד' (אות כד) כתב האדר"ת על עצמו: "נזהרתי הרבה במצות עמידה מפני זקן, אשר בעוונתינו הרבים כמעט נשתכחה מצוה זו, ולמגינת לבי אי אפשר להוכיח על זה ברבים, לבל יאמרו לכבוד עצמו הוא דורש. ומצוה זו חביבה עלי עד לאחת, לקיימה רבות פעמים בכל יום, אפילו מפני אותו זקן, או אותו תלמיד חכם. וגם כשאני רואהו מרחוק אני קם מפניו, וכמו שראיתי כזה בהנהגות הרמ"פ (הרב ר' מאיר פאפירש ז"ל) שנדפסו באיזה סידורים. וכמו שכתבתי בזה במקום אחר בס"ד, מקור הדין בזה, כהא דמכות (יו"ד, א) שאמר משה רבנו ע"ה מצוה הבאה לידי אקיימנה, והפריש ערי מקלט בעבר הירדן, אף על פי שהיה יודע שלא תהיינה קולטות עדיין". עכ"ל האדר"ת. כל טוב!