נהוג במנחה של שבת לומר בעת גלילת ספר תורה מזמורים קיא, קיב (אשכנזי נוסח ספרד). מדוע נבחרו פרקים אלה לאומרם בעת גלילת ספר תורה של מנחת שבת? מדוע לא נאמרים פרקי תהילים אלה או אחרים בעת גלילת ספר תורה בימי חול או בשבת בבוקר או במועדים אחרים?

שלום וברכה, שני טעמים נאמרו לדבר: א. פעם היו קורים הפטרה במנחה של שבת. לאחר שהפסיקו לקרוא הפטרה במנחה של שבת הנהיגו לומר פסוקים אלו שקשורים לשבת במהותם, במקום הפטרה. ב. פסוקים אלו באו במקום שיר של יום שהיו הלוים אומרים על הדוכן בקרבן מנחה של שבת. נראה שמנהג ספרד לומר פסוקים אלו לאחר קריאת התורה מתאים יותר לטעם הראשון. ואילו מנהג עדות המזרח שאומרים פסוקים אלו לפני עלינו יותר מתאים לפירוש השני. מקורות והרחבה: לשני הפירושים נראה שעיקר המנהג היה לומר את פרק קיא שקשור במהותו לשבת ויש בו עשרה פסוקים (ואין הפטרה פחות מעשרה פסוקים). נראה שאמירת פרק קיב הוא תוספת יותר מאוחרת. ראה ילקוט יוסף (רצב, יא), פסקי תשובות (רצב, ד). כל טוב!