בס״ד מהי האחוז המינימלי כדי להיחשב כלא פסיק רישא ואזי מותר בשבת? אם 99% המעשה גורם תוצאה אסורה, האם זה פסיק רישא? תודה רבה

שלום וברכה, לגבי עצם השאלה אכן פסיק רישא זה רק כאשר מלאכה בוודאות תקרה. אם רק ברוב המקרים תיעשה מלאכה אין זה פסיק רישה אלא 'אין מתכוון'. אם קרוב לודאי שהמלאכה תיעשה מצינו לשונות חלוקים בין הפוסקים (ראה מנוחת אהבה ח"ב פ"א סוף הערה 12, ארחות שבת פ"ל, הע' ט). מקורות והרחבה: באופן עקרוני פסיק רישא זה רק כאשר מלאכה תיעשה בוודאות. אולם מצינו כמה פעמים במשנה ברורה שגם כאשר קרוב לוודאי שמלאכה תיעשה הדבר אסור (ראה ביאור הלכה רעז סע' א ד"ה 'שמא יכבנו', שער הציון סי' שכ, ס"ק מט, שיד, ס"ק נב). בשש"כ (מבוא פ"א הע' נו) ציין לסתירה במשנה ברורה בעניין זה. בספר ארחות שבת (שם) הביא לשונות חלוקים בדברי הפוסקים בשאלה זאת, והביא מהיראים שחכמים אסרו מדרבנן כאשר זה קרוב לפסיק רישא. בספר מנוחת אהבה (ח"ב פ"א סוף הערה 12) ביאר שאין לנו ללמוד מהמקרים שאסרו קרוב לפסיק רישא, משום שחז"ל אסרו רק במקרים שמצויים מאד ומעשים בכל שבת כמו פתיחת דלת כנגד נר דולק. עיין גם ביביע אומר (ח"ד או"ח סי' לז, אות ו), וחזון עובדיה (ח"ו עמ' צא). יש להעיר שכתב הגרשז"א (שש"כ שם) שאף אם ודאי תיעשה מלאכה כשיעשה פעולה פעמים רבות, מכל מקום אין זה פסיק רישא שהרי עלינו לדון על כל מעשה בנפרד, ובאותו המעשה אין זה פסיק רישא, ע"ש. על פי זה התיר ללכת על גבי דשא מכיון שבכל צעד לא בטוח שיתלוש עשב, אף שאם ילך הרבה בטוח שייתלש עשב. ראה בעניין זה בפסקי תשובות (סי' שלו הע' 52). כל טוב!