שלום כבוד הרב, האם תוכל לעזור לי בייעוץ בבקשה? מאז המתקפה הארורה וסרטונים שאני מצטערת שראיתי בימים הראשונים.. מאז נהייתי בן אדם פחות שמח ופחות מתקשר עם כולם.. ובזמן האחרון אני חושבת מלא על הגרוע מכל שיכול לקרות לי חס וחלילה….. חשוב לי לציין שמאז המלחמה נורא התחזקתי חזרתי לשמור שבת, משתדלת בצניעות, נטילת ידיים, ברכות השחר, ק״ש של המיטה, ברכת אשר יצר, ברכת המזון ברוך השם ???? מה עליי לעשות כדי לחזור להיות שמחה?????

לשואלת שלום וברכה וחנוכה שמח! בחרתי לפרסם את התשובה ולא לשלוח באופן אישי, גם כדי שהקוראים יפיקו לקחים ולא יצפו בסרטונים עם מראות קשים. זה לא טוב לבריאות הנפש שלנו, וזה גם מחליש אותנו במלחמה. מכאן לשאלתך. צריך להבדיל בין רמות שונות של דיכאון. דיכאון מתמשך ברמה כזו שמשבש את התפקוד היומי (קושי גדול לתפקד בעבודה/לימודים, חוסר תאבון מתמשך, נדודי שינה) או פוגע קשות בתקשורת עם הסביבה, מצריך התייחסות מקצועית. בתור התחלה כדאי להתקשר לער"ן (עזרה ראשונה נפשית, טל' 1201). אם המצב שלך איננו ברמה הזו, כלומר, המועקה איננה משבשת את סדר היום ולא גורמת לך להסתגר, אפשר להתייחס אל מצב הרוח שלך כמשהו שיגרתי שלא מחייב התייחסות מקצועית. איך להתייחס באופן עקרוני לעצב? אביא מדבריו של רבנו יוסף חיים, בעל הבן איש חי (בספר אחר, אדרת אליהו פרשת ויקהל, בקיצורים): "אין לך מידה מאוסה לפניו יתברך כמו מידת העיצבון. והנה דע לך ידידי כי מידת העיצבון, מלבד שהיא צער הנפש - הנה גם היא צער הגוף מאוד ומזקת לגוף הרבה, וכמה חולאים רעים ימשכו ממנה. והנה מכה זו של מידת העיצבון היא מעשה ידי אדם, והכוונה, שכל מכה שתבוא על האדם - ודאי היא גזרה מן השמיים, שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, אבל העצבון שיהיה לאדם - זה האדם הוא שהביאו בידו על עצמו, ומן השמיים לא גזרו עליו שיהיה לו מכה זו, כי העיצבון הוא דבר מגונה ושנאוי לפני הקב"ה, והאדם אפילו על עוונותיו אין ראוי להיות נעצב הרבה. ואם מן השמיים יגזרו על האדם יסורין, הנה הקב"ה רוצה שהאדם יקבל את היסורין בשמחה, וזהו ניסיון. ועוד, עיקר העיצבון ע"פ הרוב יבוא מחסרון אמונה, ואם כן איך שייך שתהיה מידת העיצבון גזרה מן השמיים? "עצביהם כסף וזהב - מעשה ידי אדם", כלומר, העצבון על כסף וזהב - זה מעשה ידי אדם. והנה כדי להסיר העצבון מן האדם, אמרו חז"ל: דאגה בלב איש - ישיחנה, כי טבע הנעצב על איזה דבר, אם יספר צרתו לאחרים - הנה בדיבור הזה לוקח לעצמו תענוג רב, מה שאין כן הנעצב ואינו מדבר כלום, זו מכה קשה עד מאוד". אבל את מציינת לא רק עצב על מה שהיה אלא גם פחד מן העלול להיות. אם את לא במקום מסוכן במיוחד, הפחד הזה לא רציונלי. זוהי השיטה של הטרור, להרוג מעטים יחסית כדי להפחיד את כולם. ברוך ה', יש לנו כוח להשיב לרשעים כגמולם, והמדינה איננה בסכנה קיומית. עשרות מיליוני ערבים מסביבנו לא הצליחו במשך עשרות שנים לייצר מספיק כוח שיוכל להשמיד אותנו חלילה. כי אנחנו בידיו הטובות של הקדוש ברוך הוא, שצריך כנראה גם לתת לנו מדי פעם מכה לפי שיקוליו, אבל בסך הכל הוא החזיר אותנו לארצנו כדי להיגאל ולחיות בשלום. אכתוב כמה רעיונות לשיפור מצב הרוח: 1. קודם כל, סור מרע: צמצום החשיפה לתקשורת. אם בכל זאת את חייבת להתעדכן, כדאי דרך ערוץ חדשות ששם דגש על הצד החיובי (לדוגמה: אתר החדשות של 'הידברות'). 2. כדאי ללכת לישון בשעה מוקדמת, כדי להתחיל את היום ברעננות. 3. לאכול טוב, להתקלח, כדי להרגיש טוב עם עצמך. כתב על זה אחד מגדולי החסידות, בעל ה'מאור ושמש' על פרשת השבוע, פרשת וישב, שיוסף הצדיק "היה אוכל ושותה ומסלסל בשערו כדאיתא במאמרם ז"ל, והכל כדי שיהיה שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵבָב מֵרֹב כָּל", ולמה עשה זאת? "להרחיק מלבו כל העצבות, שזהו מניעה גדולה שבכל המניעות בהיות אדם סָר וְזָעֵף... והיה בשמחה תמיד כדי שיהיה יוכל לעבוד ה' יתברך בשמחה". 4. נגינה - "שְׁמִיעַת קוֹל נִגּוּן עַל כְּלִי זֶמֶר מִמְּנַגֵּן כָּשֵׁר לְשֵׁם שָׁמַיִם הוּא סְגֻלָּה גְּדוֹלָה לְשִׂמְחָה" (ר' נתן מברסלב). 5. בדברים שאת עוסקת בהם, כדאי להתאמץ באופן מלאכותי להזדרז, אפילו אם אין לך חשק, כי הזריזות מעוררת את השמחה והחשק (על פי מסילת ישרים פרק ז). 6. למצוא עיסוק חיובי בנתינה והתנדבות. יש בתקופה הזו הרבה אפיקים להתנדב. 7. להציב לעצמך יעדים בתחומים הקרובים לליבך ולעמוד בהם. 8. להעצים את ראיית הצד החיובי. כתבת שאת מתחזקת באמירת ברכות השחר. זה מאוד חשוב, כי הברכות הללו עוזרות לנו לראות את הטוב שיש בחיינו. לא לקבל כמובן מאליו שקמנו בבוקר בריאים ושלמים ויש לנו את כל מה שאנחנו צריכים. 9. כמובן בחנוכה מצווה לקרוא את ההלל. כדאי בשירה וזמרה, אפשר לקבל מזה הרבה כוח! 10. לשוחח, לשתף במה שיושב לך בלב. לא להחביא ולא להסתיר. זה משחרר. כפי שציטט רבי יוסף חיים את המאמר "דאגה בלב איש - ישיחנה". 11. אנחנו במלחמה, ויש בהחלט דברים שמדאיגים. צריך לקבוע זמן להתפלל עליהם באופן מרוכז. במקום לסחוב את כל היום במרירות בעצימות נמוכה, עדיף לקבוע זמן קצר לתפילה מעומק הלב, כגון שני פרקי תהילים אחרי התפילה, או להזכיר את העניין ב"שמע קולנו". זה משחרר מועקה משאר היום. בהצלחה רבה, ויהי רצון שנזכה לבשורות טובות ישועות ונחמות.