שלום כבוד הרב. רציתי לדעת האם ליהודי שאינו שומר תורה ומצוות מותר לטוות ולקשור ציצית והאם מותר להתעטף בה. והאם גם אדם דתי שעושה עבירות מסוימות או שפרש מן הציבור יכול לקשור ציצית ומה דינה. ומה הדין לגבי גוי אשה וקטן?

שלום וברכה. א. יהודי שאינו שומר תורה ומצוות בימנו, אינו אפיקורס לכל התורה ח"ו, ולכן מותר לו לטוות ולקשור ציצית, וכן מותר ללבוש ציצית זו, אם אכן הוא אומר שהוא הטיל וקשר את הציצית לשמה (למעט יחידים שפרשו מכלל ישראל). ולכתחילה ודאי שיש לעשות את עשיית הציצית יהודי ירא שמיים. ב. לגבי גוי, נחלקו הראשונים האם הטוויה שלו מועילה כאשר יהודי עומד על גביו, ולכן לכתחילה אין לעשות כן, ורק בשעת הדחק יש לסמוך על המקלים, אא"כ היהודי סייע מעט, ואז יש להכשיר בדיעבד. וקשירה שלו פוסלת אפילו יהודי עומד על גביו (אא"כ יהודי עשה את ההטלה והקשירה הראשונה). ג. לבני ספרד אשה כשרה להטיל ולקשור את הציצית, ואילו בני אשכנז מחמירים בדבר לכתחילה (אא"כ יהודי עשה את ההטלה והקשירה הראשונה). ד. לגבי קטן, נחלקו האחרונים האם חייב שגדול יעמוד על גביו לעשות את הציצית לשמה אחרת הציצית פסולה, וצריך להתיר ולעשותם מחדש כראוי (משנה ברורה) או שיש להכשיר בדיעבד (ילקוט יוסף). מקורות: א. ציצית צריכה להיות טוויה לשמה, דכתיב (דברים כ"ב י"ב) "גדלים תעשה לך", היינו לחובת המצוה (סוכה ט.) אחרת הציצית פסולה (שו"ע סי' י"א סע' א'). ולכן טווית גוי פסולה, אא"כ ישראל עומד על גביו ומצווהו שיטווה "לשם מצות ציצית" לדעת הרא"ש, ואילו לדעת הרמב"ם גם באופן זה הציצית פסולה (ראה שו"ע סי' י"א סע' ב') אא"כ יהודי סייע מעט, שאז יש להכשיר בדיעבד (ראה רמ"א שם וילקו"י י"א ז'), אחרת יש לפסול אפילו אמר לגוי שיעשה לשמה (כה"ח סק"ז). ואשה כשרה לטוות את חוטי הציצית אפילו לכתחילה, ונאמנת לומר שעשה לשם מצוה (מ"ב שם סק"ז). ברם לבי יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, כתבו הפוסקים לחלק (מ"ב שם), בין מומר לתאבון שמותר, שאינו טורח בעשיית ציצית לעצמו אך אינו כופר במציאות השי"ת, נאמן לומר שטווה לשמה, לבין מומר להכעיס, שנחשב לאפיקורס, ואינו נאמן. וכבר האריכו האחרונים, שיהודי שאינו שומר תורה ומצוות בימנו אינו נחשב לאפיקורס ח"ו (ע"פ רוב). ב. לגבי קשירת הציצית, כתב מרן השו"ע (סי' י"ד סע' א') וז"ל: "ציצית שעשאן [היינו שהטילן בבגד, מ"ב בשם שו"ע הגר"ז] גוי פסול, דכתיב: 'דבר אל בני ישראל' (במדבר טו לח) להוציא את הגוי, והאשה כשרה לעשותן". והוסיף הרמ"א: "ויש מחמירים להצריך אנשים שיעשו אותן, וטוב לעשות כן לכתחלה". וכתבו הפוסקים שאינו דומה לדין טוויה, ובזה אף אם יעמוד ישראל ע"ג הגוי, אינו מועיל אא"כ תחב היהודי את החוטים בכנף ועשה את הקשר הראשון (מ"ב שם סק"א). וכן באשה לא יועיל שעומד לידה ורואה שקושרת כהלכה, שהרי טעם האוסרים הוא משום שכתוב "דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית", שדווקא בני ישראל עושים ציצית ולא בנות ישראל (מ"ב שם סק"ב). ג. וכתב המג"א (שם סק"ג) להשוות דין הקטן לאשה, וכן כתבו פוס' רבים (ראה חיי"א שם, שו"ע הרב סק"ב, חסל"א אות א', כה"ח סק"ד ועוד). ונחלקו הפוס' אם זה דווקא בגדול שעומד על גבו ומלמד אותו לעשות את הציצית "לשם מצות ציצית" (שו"ע הרב שם, מ"ב שם סק"ד, כה"ח שם), אולם יש מכשירים בדיעבד (ילקו"י י"ד ד'). ד. ויש לברר מה הדין כשיהודי אינו שומר תורה ומצוות הטיל וקשר את חוטי הציצית. בפשטות ראינו שדין הקשירה חמור מדין הטוויה, אולם הטעם לכך נובע ממה שנאמר דווקא "בני ישראל – ועשו", שמשמע למעט גוי ואשה. מאידך בעשיית הציצית, דעת הרמב"ם שאף אם לא הטילו את החוטים "לשם מצות ציצית" הציצית כשרה (ראה ב"י סי' י"ד, שהביא בכך מח' ראשונים, ודעת רש"י והרא"ש לפסול). ובדיעבד כתב מרן בב"י ובשו"ע, שיש לסמוך על הרמב"ם להכשיר את הציצית, אך לא יברך עליה, כיון שלעניין ברכה חושש לדעת רש"י והרא"ש, דסב"ל (אא"כ עשה את הקשר הראשון כראוי כאמור, ומ"ב סק"ו וכה"ח סק"ט), ולגבי טווית ציצית לא לשמה, לא מצינו מי שמכשיר בדיעבד, ואעפ"כ הכשירו ביהודי מומר לתאבון. ה. למעשה יהודי "חילוני" בימנו יהיה כשר אם אמר שהטיל לשמה, וכפי שכתב המ"ב לגבי טוויה (סי' י"א סק"ז), אולם מרן הבא"ח (ש"ר לך לך סע' ג') כתב, שכיון שיש מחלוקת אם הטיל ישראל ציצית בבגד שלא בכונה והלכה כסברת הפוסלים, לכן אין לסמוך על ציציות אלו אלא בדיעבד, וז"ל: "כל אדם יזהר שלא לסמוך בתליית החוטין ותיקונם אלא על אדם יר"ש ומוחזק בכשרות ובקי ויודע לכוון לשם מצוה ולעשות כל הדברים כתיקונם ועל כן יזהר לומר בפיו מקודם, "הריני מטיל ציציות אלו לשם מצות ציצית", יען די"א כל דבר הצריך כונה לשמה צריך להוציא הכונה בשפתיו, וכמ"ש האחרונים בדין הטווייה ושזירה". והוסיף "וטוב לומר "ליקבה"ו וכו' הריני מוכן להטיל ציציות בארבע כנפות הבגד הזה כמו שצונו ה' אלהינו בתורתו, ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, ונאמר גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה". בברכה נאמנה,