שמעתי שיש ענין קבלי שלא להתפלל תחת כיפת השמים אלא תחת גג. אשמח למקור והאם זה הלכה או מנהג? ומה יעשה מי שמתפלל במניין חצר שאין שם גג, האם יש לטרוח ולהתרחק מן המניין רק כדי להתפלל תחת קורת גג? כמוכן שמעתי שיש ענין להתפלל מול עמוד. האם יש לכך מקור? האם להדר להתפלל דווקא מול עמוד או שניתן פשוט לכוון לעבר המזרח וארון הקודש (ירושלים)?.

בס"ד להתפלל תחת גג ומול עמוד שאלה: שמעתי שיש ענין קבלי שלא להתפלל תחת כיפת השמים אלא תחת גג. אשמח למקור, והאם זה הלכה או מנהג? ומה יעשה מי שמתפלל במניין חצר שאין שם גג, האם יש לטרוח ולהתרחק מן המניין רק כדי להתפלל תחת קורת גג? כמו כן שמעתי שיש ענין להתפלל מול עמוד, האם יש לכך מקור? האם להדר להתפלל דווקא מול עמוד או שניתן פשוט לכוון לעבר המזרח וארון הקודש (ירושלים)? תשובה: הגמרא (ברכות לד, ב) מביאה את דברי רב כהנא: "חציף עלי מאן דמצלי בבקתא" - חצוף מי שמתפלל בבקעה. ומסביר רש"י, שמי שמתפלל במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר אבל מי שמתפלל במקום גלוי אין עליו יראת ה' בתפילה. המהר"י אבוהב (מופיע בבית יוסף אורח חיים צ, ה) מרחיב ומסביר, שכשהוא במקום מגולה הוא לא מראה שנכנע כלפי הקב"ה להסתתר מפני ה' אף על פי שאין נעלם מנגד עיניו. והתוספות מסבירים שבבקעה עלולים עוברי דרכים להפריע לו בתפילתו. אבל הבית יוסף (אורח חיים צ, ה) הקשה עליו, שזו לא סיבה לקרוא לו חצוף. המגן אברהם (סימן צ, ו) מיישב את דברי התוספות, שהוא חצוף בכך שמראה עצמו שאפילו יעברו הרבה אנשים הם לא יפריעו לו לכוון בתפילה. על פי גמרא זו פסק בשולחן ערוך (אורח חיים צ, ה): "לא יתפלל במקום פרוץ כמו בשדה מפני שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר". והוסיף המגן אברהם, שעל פי דברי הזוהר (פרשת בשלח דף נט, ב) יש להתפלל דווקא בבית. ופשוט שעוברי דרכים יכולים להתפלל גם בשדה, כי אין להם אפשרות אחרת. הפסקי תשובות (אות ה) מביא שיש מחלוקת בהבנת דברי הזוהר, האם צריך דווקא בית עם קירות וגג או מספיק מקום עם מחיצות (שזה נחשב צנוע). ואם צריך ניתן להקל ובמיוחד בציבור, שמשמע מכמה דעות שדין זה רק ביחיד. הרב נבנצל (בהערות על המשנה ברורה) על פי דברי התוספות, שבמקום המקדש יש מורא ולכן אפשר להתפלל בכותל המערבי אף שאין שם גג. בכל מקרה, מחיצות יש וראינו שיש מקילים במחיצות. יוצא מהדברים האלו, שזו הלכה שיש לה גם מקור בזוהר. ואפשר להתפלל במניין בתוך חצר. הגמרא (ברכות ה, ב) מביאה את דברי רבי יהושע בן לוי: "מנין למתפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר? שנאמר: (ישעיהו לח, ב) 'ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל' ". מהגמרא משמע שמיטה חוצצת. והתוספות כתבו, שדבר קבוע, כגון: ארון ותיבה, לא נחשב לחציצה. והאבודרהם (מופיע בבית יוסף אורח חיים צ, כא) כתב שדבר גדול וחשוב כמיטה חוצץ אבל דבר מועט אינו חוצץ, שאם כן איך מתפללים בבית כנסת שיש ספסלים. והוסיף האבודרהם שהטעם להתפלל לפני הקיר הוא שלא יהיו דברים מבלבלים אותו בתפילה. ולכן, לא נכון להתפלל לפני ארון ספרים וכד' אבל אם יש וילון חוצץ בינו ובין הקיר אפשר להתפלל. בשולחן ערוך (אורח חיים צ, כא) פסק שיש להתפלל נגד הקיר. והוסיף במשנה ברורה (ס"ק סג), שזו מצווה מן המובחר אבל אם מתפללים עשרה בחדר אחד ואי אפשר שכולם יהיו ליד הקיר אין ללכת לחדר אחר להתפלל אלא יעצום עיניו או יתפלל מן הסידור כדי שלא יבוא לידי ביטול כוונתו. אמנם, הטור (אורח חיים צח, ד) כתב שיש להיזהר ולהתפלל ללא חציצה מול הקיר כמו שבקורבן חציצה בין הכהן לקרקע או לכלי פוסלת. בשולחן ערוך העתיק דבריו. היוצא מהדברים האלו, שיש עניין להתפלל מול הקיר ממש (ויש שהקפידו בדבר) אבל משורת הדין כל דבר שזהו מקומו אינו חוצץ וניתן להתפלל שם. (עיין פסקי תשובות צ, אות כו).