שלום הרב. רציתי לשאול איך זה הגיוני שיש אצל השפה של הראשונים והאחרונים צורת ביטוי כל כך תמוהה בלא מובנת? אני שאלתי חברים שנמצאים בישיבה כמה שנים ורבנים והם אמרו לי שצריך פשוט לזרום עם השפה ולהבין את העיקרון. אך זה לא גורם לי לשלווה אלא להפך. איך אנשים גדולי עולם כאלה שעברו על הש"ס מאות פעמים וחברו חיבורים גאונים עליו יכולים לטעות במילות קישור? בכתיבה כה מסורבלת שמצריכה ממני זמן ומאמץ ללמוד את הלשון של כל פרשן ופרשן? אני מרגיש שבמקום ללמוד תורה אני מבזבז את זמני (כפשוטו) על הבל. עובדה שכשה"שוטנשטיין" מסביר את הראשונים והאחרונים בהערותיו זה הרבה יוצר ברור. ואני לא חושב שזה בגלל שהכתבים עתיקים. גם בתקופתם הם לא היו ברורים.

מאחר שלא נתת דוגמה לדבריך, אינני יודע למה בדיוק התכוונת, ואולם כלל זה יהיה נקוט בידיך: לא ברור שמה שאתה רואה כשגיאה הוא אכן שגיאה. זאת משום שכללי הדקדוק וכו' של ימינו, אינם משקפים את כללי דקדוק המקרא המקוריים; ממש לא - רחוק מזה. לעניין זה דוגמאות רבות מאוד - אסתפק בשתיים: א. התנ"ך רחוק מלהקפיד על זכר ונקבה, וכפי שהראה לא פעם פרשן המקרא "רודף הפשט", ראב"ע. היום זה לא היה "עובר"... ב. התנ"ך מתבטא לעתים, ביחס למילה זהה הן כזכר והן כנקבה. גם זה היום לא היה "עובר"... הוא שאמרנו: את הדקדוק ואת התחביר המקראי, אין להשתית על דקדוק ימינו, ששונה ממנו משמעותית. לכשתהלך בנתיב זה - אליו צריך להתרגל - תישמט כנראה הקרקע מתחת לרוב שאלותיך.