מה ההלכות של תפילת הדרך?

שלום לשואל היקר! הלכות תפילת הדרך בקצרה: א. על איזה מרחק מברכים? יש לברך תפילת הדרך כאשר יוצאים מהעיר מרחק של פרסה שזה כ4 קילומטר (שו"ע סע' ז). על דרך מסוכנת יש לברך אף על נסיעה פחותה מ4 קילומטר (מ"ב ס"ק ל). יש כמה מחלוקות משמעותיות בדין ברכה זאת. נפרט: יישובים יהודים בצידי הדרכים: יש אומרים שכאשר יש בצידי הדרכים מקומות יישוב יהודיים הרי שלא יצא הנוסע למקום סכנה שהרי הוא קרוב לעיר, ובמקרה זה אין לברך תפילת הדרך. לפי זה אין לברך למשל בנסיעה בין ירושלים לבני ברק (הליכות שלמה ברכות פרק כא הע' ז). ויש אומרים שגם כאשר יש בצידי הדרך יישובים יהודיים צריך לברך, משום שסוף סוף האדם נוסע דרך ארוכה, ובפרט שיש כיום סכנה של תאונות דרכים (שבט הלוי ח"י סי' כא). יש אומרים שמברכים רק על דרך האורכת 72 דקות: באופן פשוט מי שנוסע מרחק של פרסה (כ4 קילומטר) ברכב צריך לברך תפילת הדרך אף אם הנסיעה אורכת זמן קצר (מ"ב קי ס"ק ל, הליכות שלמה כא הע' ז, שבט הלוי שם). ויש אומרים שמה שאמרו חז"ל לברך על דרך פרסה אין הכוונה למרחק של פרסה, אלא הכוונה לזמן שלוקח ללכת פרסה. לשיטה זאת הנוסע ברכב צריך לברך רק כאשר הנסיעה אורכת כ-72 דקות שזה הזמן שלוקח כדי ללכת פרסה (יביע אומר ח"ב יד, אור לציון ח"ב, ז, כז). יש אומרים שבימינו אין לברך כלל: יש אומרים שמכיוון שחז"ל תיקנו לומר תפילת הדרך מפני סכנת ליסטים וחיות רעות בדרך, וחששות אלו כמעט שאינם קיימים בימינו במדינות המתוקנות, על כן יש חשש ברכה לבטלה באמירת תפילת הדרך בימינו בשם ומלכות, ראה הליכות שלמה (פרק כא הערה 14) ומנחת אשר בראשית (סימן פט). יש להוסיף שחלק מהתימנים לא מברכים תפילת הדרך בשם ומלכות משום שהרמב"ם לא כתב ברכה זאת. למעשה נראה שאם הדרך מסוכנת יש לברך גם על נסיעה קצרה. אך בסתם דרך אף שניתן לברך על נסיעה של 4 קילומטר נראה שנכון יותר לא לברך עם שם ומלכות אלא בנסיעה של 72 דקות. ב. כל כמה זמן מברכים? מברכים פעם ביום, ובברכה זאת פוטרים את כל הנסיעות ביום. מי שהייתה דעתו לנסוע רק נסיעה אחת לעיר מסוימת, ולבסוף השתנה התוכנית, והחליט לנסוע למקום נוסף, אזי יש לו לברך שוב תפילת הדרך באותו יום על הנסיעה הנוספת (שו"ע קי, ה). כאשר מברכים ביום זה פוטר את הנסיעה בלילה שאחריו. אך אם לן במקום מסוים וממשיך בנסיעה בבוקר הבא יברך מחדש בנסיעה בבוקר (ראה שם בביאור הלכה). ג. מתי מברכים? מברכים לאחר שיוצאים כ35 מטר מהעיר (מ"ב ס"ק כט). חשוב לברך לפני שמתרחקים 4 קילומטר מהעיר. בדיעבד אם שכח לברך, בכל זאת יברך אלא אם כן הגיע ל-4 קילומטר הקרובים ליעד, שאז יברך ללא שם ומלכות (שו"ע סע' ז). ד. האם יש להצמיד את תפילת הדרך לברכה אחרת? מכיון שתפילת הדרך לא פותחת ב'ברוך', לכן ראוי לברך ברכה כלשהי לפניה כדי להסמיך תפילת הדרך לברכה אחרת. כך נהג המהר"ם רוטנברג כמובא בשו"ע (סי' קי ס"ו). למשל ניתן לברך קודם אשר יצר או לברך על איזה מאכל ומיד אחר כך לברך תפילת הדרך, במ"ב כתב שאין זה מעכב ואם אין לו ברכה להסמיך לה בכל זאת יברך תפילת הדרך (מ"ב ס"ק כח). הרחבה: א. יש אומרים שבימינו יש לברך גם על נסיעה קצרה: יש אומרים שמכיון שכיום יש סכנה של תאונות דרכים יש לברך תפילת הדרך אפילו בתוך העיר (דבר חברון סימן קט בשם הגר"ש פישר בשם החזון איש, וכן דעת הדבר חברון עצמו). לגבי מה שכתבנו שיש לברך על מקום סכנה אפילו בפחות מפרסה - קשה להגדיר בדיוק מה נקרא מקום סכנה. כאשר מסתפקים אם מבחינה אובייקטיבית המקום נחשב מסוכן - נראה שיש מקום ללכת לפי ההרגשה האישית של הנוסע. כעין זה כתב הרוגוצ'ובר בשו"ת צפנת פענח (סימן לט) שיש משמעות לתחושה הסובייקטיבית של האדם לעניין פיקוח נפש. דבריו מובאים בחשוקי חמד (שבת קכא:) שיש דברים שהם בגדר דמיון, שמדמה בעצמו שעל ידי זה יהיה לו סכנה, דכהאי גונא רק הוא בעצמו מותר לו לחלל שבת, אבל לא לאחר. ועל פי זה ביאר הצפנת פענח שהמתיירא מפני לסטים או מפני נכרים מותר לו בעצמו לחלל שבת, אבל לאחר אסור. ומטעם זה פטר הצפנת פענח את הנוסע על המרכבה בעת מהומה של גייס נכרים וליסטים, כיון שלפי דמיונו הרי הוא בסכנה שמותר לו בעצמו לחלל שבת ולברוח, אבל לאחרים אסור, יעו"ש. וכתב הרי"צ רימון (הלכות צבא ח"א עמ' 176) שאף שדברי הצפנת פענח מחודשים לעניין הלכות שבת, הדברים מסתברים לעניין תפילת הדרך. הזכרנו שפקפק המנחת אשר (שם) אם ניתן לברך בזמנינו תפילת הדרך משום שבימינו ברוב המקומות בארצות המתוקנות אין סכנה לנסוע בדרכים. ואף שיש סכנה של תאונת דרכים - אין זה הטעם שעליו תיקנו לברך. ראה גם בשו"ת עשה לך רב (ח"ז ס"ח). אולם מדברי מרן הגראי"ה קוק לגבי הלכות אחרות נראה שניתן ללמוד שאין לבטל תפילת הדרך בימינו. אף שאין בימינו כמעט סכנה של ליסטים וחיות בדרך, נראה שיש להמשיך את הברכה משתי סיבות: 1. סוף סוף יש קצת סכנה בדרכים אף בימינו (גם בלי קשר לתאונת דרכים). כעין זה נשאל (אורח משפט מה) לגבי ברכת הגומל על ימים, וז"ל: "אם יברך ברכת הגומל בעברו דרך אניה בלב ים במסעו, ששמע יש אומרים שבזמן הזה לא שכיח סכנה בימים כבימים הראשונים. והנה זה ברור דאין להם על מה שיסמכו כלל, דמסתבר דתקנת ברכת הגומל נגזרה במנין, וכל דבר שבמנין אף על פי שבטל הטעם אינו בטל כי אם במנין אחר, ומכל שכן שהטעם נוהג לגמרי ואפילו הוחלש כ"ש אין בכך כלום". 2. אף שבטל הטעם של לסטים וחיות רעות יש להמשיך את הברכה של תפילת הדרך מטעם הסכנה של תאונת דרכים. כעין זה מצינו באורח משפט (סי נח) שהביא את השיטה של רב נטרונאי גאון שיש לקדש בבית הכנסת גם בזמן הזה, אף שאין כיום אורחים הלנים בבית הכנסת. הטעם הוא משום שטעימת כוס הקידוש היא רפואה לעיניים. הטור תמה על כך שהרי בגמרא מבואר שרק מפני האורחים מקדשים בבית הכנסת. ביאר באורח משפט (שם) וז"ל: שאע"פ שעצם התקנה היא משום אורחים, מ"מ כל זמן שיש קצת טעם בהמשכת התקנה, אף על פי שמצד טעם זה לא היו מתקנים את התקנה, מ"מ כדי לבטל את התקנה די גם טעם אחר שלא הי' כדאי ליסד את התקנה על פיו, ועל כן כאשר היו אז הרבה אנשים מצטערים על אשר אין להם יין והם היו מחזיקים מצד שהיא רפואה לעינים, וגם כפי הנראה, היו כאלה שלא היו יודעים לקדש בעצמם, ואף על פי שאין יוצאים ידי חובת קידוש אלא במקום סעודה, מ"מ ס"ל להגאון ז"ל דיותר טוב שישמעו קידוש אפילו שלא במקום סעודה משלא יהי' להם כל עיקר קידוש". ג. בשולחן ערוך (סע' ז) כתב שיש לברך כאשר החזיק בדרך. הט"ז (ס"ק ז) הסביר שהכוונה שמי שהחזיק בדעתו בוודאות שהוא רוצה לצאת לדרך יכול לברך אפילו בתוך העיר. וכן נהג הגרי"ד סולוביצ'יק (מפניני הרב עמ' 60). אולם המ"ב (ס"ק כט) הביא אחרוני שחולקים על זה, וסיכם שבדיעבד יכול לסמוך על הט"ז. והוסיף המ"ב שכשהוא לן בדרך יוכל לומר תפילת הדרך בבוקר כשמכין עצמו לצאת אפילו כשהוא עדיין בעיר שהרי כבר החזיק בדרך. בימינו יש מקום לומר לכתחילה תפילת הדרך בתוך העיר כדי לצאת ידי הדעות הסבורות שיש לברך תפילת הדרך אפילו בתוך העיר בזמננו משום סכנת תאונת דרכים. ד. סיפור נחמד מובא בספר משמיע ישועה: הרצי"ה קוק היה מביא בננה לדרך כדי להסמיך אליה את תפילת הדרך. וכדי שלא יאכל בלי לכבד את האחרים היה מביא בננות עבור כל מי שנוסע איתו. כל טוב!