שלום, רציתי לדעת כיצד הסתדרו עם הלכות נידה בזמן בית המקדש. כיצד חיו ביומיום כאשר כל דבר שהאישה הנידה נגעה היה נטמא. מי היה מבשל, מכבס, מנקה. הרי אישה נידה במשך חלק משמעותי מחייה, כיצד ניתן לה תפקיד משמעותי ככ בניהול הבית כאשר בזמן ניכר ככ לא יכלה לבצעו? לגעת בילדים, לטפל בהם, להכין אוכל ולנהל את הבית באופן כללי יוצא שכל חודש היה צריך לטבול מחצית מהחפצים בבית, ובכל הזמן הזה לא היה מי שיתפקד וינהל אותו

לשואלת, שלום וברכה! הנושא דורש הרחבה מעבר למה שמתאים במסגרת זו. הדבר העיקרי שצריך לדעת הוא שהתורה לא מצווה עלינו להיות טהורים כל הזמן ואפילו לא רוב הזמן. המצווה היא להיות טהורים בשלושת הרגלים. רוב השנה מותר להיות טמא. רק בזמן הפרשת חלה צריך לדאוג שיהיה בבית מישהו טהור שיבצע את ההפרשה, מאז שהקמח נרטב ועד ההפרשה. היו משפחות שהשתדלו לשמור רוב הזמן על טהרה, בוודאי כהנים שאכלו תרומה וחלה. להם כנראה היה ציוד ייעודי לסעודה טהורה וציוד ייעודי לזמני הטומאה. מקור: רמב"ם, הלכות טומאת אוכלין פרק טז, הלכה ח - יב.