ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
שאל את הרב
שאלה
אני גרה בחו"ל האם זה גזל לעלות לתחבורה פה ללא תשלום?
ואם כבר זה קרה האם אני צריכה להחזיר להם?
תשובה
שלום וברכה,
אסור לעלות לתחבורה ציבורית בחו"ל בלי לשלם, אולם אם כבר עלית בלי לשלם מעיקר הדין אין חיוב. אמנם מומלץ לדווח לחברה ולשלם לה, וכפי שכתב בבאר הגולה (שו"ע חו"מ שמח, סק"ה): "אני כותב זאת לדורות שראיתי רבים גדלו והעשירו מן טעות הגוי, ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה, כמו שכתב בספר חסידים 'ורבים אשר קידשו השם והחזירו טעויות הגויים בדבר חשוב, גדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם'".
בגמרא בבא קמא קיג: "אמר רב ביבי בר גידל אמר ר"ש חסידא גזל כנעני אסור".
ונחלקו הראשונים אם גזל הגוי אסור מדאורייתא או דרבנן, דעת רש"י בסנהדרין נז. שאינו אסור אלא מדרבנן משום חילול ה', אולם דעת הרמב"ם טור וסמ"ג שאיסורו מן התורה. הרש"ל הכריע שאיסורו מדרבנן הביאו הש"ך סימן שנט ס"ק ב.
בשו"ע (חו"מ ס' שמח ס' ב) פסק וז"ל: "כל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו (ויקרא יט, יא) וחייב לשלם, אחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון של גוים".
וכתב הש"ך שם שמשמע מהשו"ע שגזל הגוי אסור מהתורה. והקשה על הרמ"א שפסק באהע"ז סימן כח שאם גזל גוי וקידש בזה אישה מקודשת שהרי אין צריך להחזיר לגוי את הגזל רק משום קידוש ה'. ונשאר עליו בצ"ע.
ובנתיבות ס"ק א כתב לתרץ שבאמת גזל הגוי מהתורה, אולם אין חיוב השבה מהתורה, אלא דמ"מ יש חיוב השבה מדרבנן משום קידוש ה'. וכן כתב בנודע ביהודה קמא יו"ד ס' פא שחיוב השבה מדרבנן וכתב כן גם בדעת הרמב"ם. ובח"מ ס"ק ג חולק על הרמ"א ונראה מדבריו שגם חיוב ההשבה מהתורה דאין חילוק בגזל בין גוי לישראל. וכן מבואר בגר”א שכתב על רמ”א "דליתא דגזל הגוי מהתורה", הרי שלא מחלק בין חיוב גזילה לחיוב השבה.
ובב”ש ס”ק ה כתב דאע"ג דגזל הגוי מדאורייתא היינו דווקא לגוזל עצמו, אבל הלוקח מהגזלן הוא רק מדרבנן ובכך תירץ דברי הרמ"א דכיון דהבעל נתן את הגזילה לאישה מקודשת שאצלה אין האיסור מהתורה. מ"מ גם מדבריו מבואר שהגזלן עצמו צריך להחזיר מהתורה.
גם באבני מילואים (ס"ק ג) כתב דמוהרי"ו שהוא מקור דברי הרמ"א איירי רק לדעת הסוברים שגזל הגוי מדרבנן, אבל למאן דס"ל דגזל הגוי דאורייתא לא מקודשת.
וכן הוא בשעה"מ שחיוב השבה בגוי מהתורה, אולם הביא לדעת המהר"ם בן חביב דחיובו מדרבנן.
הרי מבואר דלכ"ע יש חיוב השבת הגזילה בגוי ולהרבה פוסקים הוא מדאורייתא אלא דלדעת הנתיבות ונוב"י הוא מדרבנן.
גם בערוה"ש ס' ס ס' א פסק דאין חילוק בהשבה בין גוי לישראל ושדעת רוב הפוסקים שחייב להחזיר.
(ונסתפקתי בדעת הרמ"א שכתב שהחיוב להשיב משום קידוש ה' אם חייב להחזיר דווקא במקום שיש חילול ה' או בכל עניין, וראיתי להגהות מיימוניות גזלה (פ' א הלכה ב) שכתב וז"ל: "גרסינן בתוספתא ב"ק: הגוזל את העכו"ם חייב להחזיר לו דחמור גזל העכו"ם מגזל ישראל מפני חלול השם". ואפשר לכאורה לדייק מהתוספתא דחיוב ההשבה דווקא כשיש חילול ה', וכן ראיתי בשו"ת מהרש"ם (חלק ו סימן ריט) שהביא תוספתא זו וכתב שעכ”פ מבואר בה דחיייב להשיב מדרבנן ונראה שם מדבריו גם שהוא משום חילול ה', ומ”מ אין זה מוכרח דא"ל דכיון דחמור גזל הגוי מישראל משום חילול ה' חייב להשיב בכל עניין.
וכן בב"ש כתב על דברי הרמ"א דלכאורה נראה דיש איסור דרבנן כמו בעושק ומשמע מדבריו דצריך להחזיר גם בליכא חילול ה', (ולא הבנתי דבריו דהא גם בעושק אין צריך להשיב היכא דליכא חילול ה' כמבואר בכס”מ).
גם מהנתיבות (סימן שמח ס"ק א) דכתב שחייב להשיב מדרבנן אפשר לומר דדווקא היכא דאיכא חילול ה' איירי, וכן אפשר לבאר בדעת הנוב"י. אולם בקונטרס יום תרועה למהר"ם בן חביב (הובא במל"מ) נראה דחייב להשיב מדרבנן בכל עניין. וגם בספר קהלת יעקב לבעל הנתיבות (אהע”ז סימן כח) כתב דאין חיוב להשיב הגזילה אבל מ"מ צריך להשיב הדמים, ונראה מדבריו דבכל עניין צריך להשיב גם בדליכא חה”ש, וכן ראיתי בפת"ח (גניבה פרק ד ה' יט בהערה) שביאר בדעת הנתיבות שצריך להשיב בכל עניין מדרבנן, אולם בדעת הרמ"א כתב דהיכא דליכא חילול ה' לא צריך להשיב.
וצ"ב דלא נראה כן באחרונים. גם מה שכתב עוד שם הפת"ח שכשאין חילול ה' לא חייב להחזיר לרוב הפוסקים, הוא תמוה מאד שהרי כבר נתבאר לעיל שלדעת הרבה פוסקים יש חיוב להשיב מדאורייתא ואפילו לחולקים עכ”פ צריך להשיב מדרבנן וצ”ע). ולפי זה בנידו"ד לכאורה צריך להחזיר מה שעלתה בלי לשלם.
אלא שנראה דמה שכבר עלתה בלא לשלם לא מקרי גזל אלא עושק, שהרי לא גזלה אלא רק השתמשה בשירותי החברה ונתחייבה להם תשלום בדרך היתר, ועכשיו צריכה לשלם וכשלא משלמת עוברת על עושק. והנה בגמרא (ב"מ קיא:) איתא: "דתניא מאחיך פרט לאחרים" ופירש רש"י דלא תעשוק שכיר באחיך דווקא ולא בגוי וכן בגמרא סנהדרין (נז.) "ישראל בנכרי מותר" ופירש רש"י: "דלא תעשוק את רעך כתיב (ויקרא יט) ולא נכרי, ומדרבנן איכא למאן דאסר משום חילול השם", וכן מבואר בתלמידי הרשב"א על ב"מ (קיא.) שלא תעשוק שייך דווקא בישראל ולא בגוי. הרי מבואר דאין איסור מהתורה לעשוק גוי, אולם עכ"פ יש אוסרים מדרבנן משום חילול ה', אולם ברמב"ם ה' גזלה (פ' א ה' ב) כתב וז"ל: "ואסור לגזול כל שהוא דין תורה, אפילו גוי עובד עבודה זרה אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר”. והקשה עליו שם בכס"מ דהא כתיב לא תעשוק רעך ומשמע לאפוקי גוי ועוד דלא גרע עושק מהפקעת הלוואתו דשרי? ותירץ, דהרמב"ם ס"ל כרש"י דהפקעת הלוואתו שרי רק כאשר אין חילול ה' שהגוי לא יודע שמשקר מה שאין כן בעושק.
אולם בש"ך ס"ק ב כתב שלא משמע כן ברמב"ם (שהביא מרן לשונו בס' שמח) אלא שגזל הוי איסור תורה, ושכן כתב רש"ל בדעת הרמב"ם (ולענ"ד ודאי גם מרן מודה דגזל הגוי אסור מהתורה לרמב"ם וכמו שפסק בסימן שמח ולא בא הכסף משנה להעיר רק על העושק דבזה אינו אסור מהתורה וכדמוכח למעיין בפנים שכל דבריו על העושק ולא על הגזל, רק שסיים ודייק מהרמב"ם שלא כתב שעובר עליו אלא אסור כיון שאיסורו מדרבנן, וזה מה שגרם לש"ך להעיר על מרן שהרי הרמב"ם כללם לעושק ולגזל ביחד וממילא לפירושו של הכס"מ שהאיסור הוא מדרבנן ממילא ה"ה גם לגזל, אולם נראה להסביר כוונת הכס"מ שעיקר כונת הרמב"ם לומר שהעושק אסור מדרבנן ולא מדאורייתא ולכן כתב כלשון הזו דקאי על העושק אבל לא בא לאפוקי גזל שאיסורו מהתורה כמבואר בתחילת דברי הרמב"ם, אלא שלא ראיתי לאחד מהאחרונים שכתב כן בדבריו אלא הבינו כדברי הש"ך וצ”ע).
מ"מ להבנת הש"ך ברמב"ם נראה דעושק הגוי מהתורה וכן הבין בדברי הרמב"ם החכ"צ בסימן כו (ע”ש ביאור הדברים). ולפי זה היה אפשר לומר לכאורה שצריכה להחזיר דהא נחלקו הפוסקים בדעת הרמב"ם אי עושק דאורייתא או דרבנן, וכשיש ספק אי הוי דאורייתא או דרבנן אמרינן ספק דאורייתא לחומרא, וכמ"ש הר"ן בתשובה הביאו ב"י בסימן רכח (ועיין בזה ביביע אומר חלק ח אור"ח ס' לד א' ו ובספר קונטרס הספיקות ס' ג). ואע"ג דהכא הוי גם ספק ממון דבעלמא אמרינן בו המוציא מחבירו ע"ה, מ"מ כיון דהוי גם ספק איסור דאורייתא דעושק, אזלינן בזה לחומרא וחייב כמבואר בכנה”ג סימן כה אות סז ובנתיבות סימן כה דיני תפיסה אות ב.
אלא שעכ"פ נלע"ד דאין לחייב בניד"ד כיוון דבש"ס מבואר להדיא דלא שייך האיסור דעושק בגוי, וכן מבואר בדברי רש"י ותלמידי הרשב"א וכן להבנת מרן ברמב"ם האיסור בעושק אינו אלא מדרבנן כיון דאיכא חילול ה' שהגוי יודע שמשקר לו, ואנן בתר מרן אזלינן.
וכן פסק בשו"ע הרב (הלכות גזילה ה' ד) שאין איסור לעשוק גוי היכא דליכא חילול ה', וכן ראיתי בקצות (ס' קכח ס"ק ג) וז"ל: "והא דהפקעת הלואתו מותר, כתב רש"י (ב"ק קיג:) היכא דטען ליה ליורש נתתי לאביך ומת דלא ידע ע"ש, אבל היכא דמכיר ויודע בחובו אסור לעשוק אפילו כל שהוא". מוכח מלשונו דהיכא דלא ידע בעושק שרי. גם בחידושי חת"ס (סוכה דף ל.) כתב דכל היכא שמגיע לידו בהיתר ויכול להפקיע שרי כשאין חילול ה'. ועוד שגם בספק ממון שיש בו גם ספק איסור דאו' דעת הש"ך (יו"ד רנט ס"ק יד) שגם בספק איסור אמרינן הממע"ה וכן מבואר בספרו תקפו כהן (ס' קכז), גם בכנה"ג שם אות סו הביא פוסקים שסוברים שאמרינן קים לי בדבר שיש בו איסור וממון, (אמנם באות סז כתב שדעת הפוסקים שאמרינן קי"ל היינו דווקא באיסור דרבנן אבל באיסור דאורייתא לכ"ע לא אמרינן קי"ל אבל זה קשה דהא הש"ך איירי באיסור תורה דריבית קצוצה ואפילו הכי ס"ל דהממע"ה, ועוד דבאות סח כתב הכנה"ג שאפילו לסוברים דלא יכול לומר קי"ל היינו דווקא כשלדעת המתיר הוי איסור דרבנן אבל כשלדעת המתיר אין איסור כלל אמרינן קי"ל וכאן לדעת המתירים אין איסור כלל כל שאין חילול ה'. ולפי זה בניד"ד כיון דכבר עלתה בלא לשלם ולא תפסו אותה ואין מי שיודע מכך, דליכא כלל חילול ה' פטורה מלשלם.
וראיתי במגלת ספר (על הסמ"ג לאוין קנו) שכתב דכיוון שהכובש שכר שכיר עובר בלא תגזול ממילא הכובש שכר גוי עובר בלא תגזול, אף לסוברים שהפקעת הלואתו מותרת. מ"מ כבר נתבאר דלא צריך להשיב בזה כמדוייק בב"מ קיא: מאחיך ולא מאחרים למעט נכרי, והפסוק איירי בשכר שכיר וכן מבואר ברש"י סנהדרין הנ"ל דעל עושק כתב שיש לאסרו רק משום חילול ה', גם בכס"מ מבואר דכל שאין חילול ה' שרי ואיירי גם בשכירות.
אולם כל זה אם עלתה על דעת לשלם אלא ששכחה, אולם אם עלתה לכתחילה על דעת; לא לשלם יש לעיין אי הוי בכלל הפקעת הלוואתו דשרי או לא? דאפשר לומר דבהפקעת הלוואתו דשרי היינו רק כשלווה על דעת לשלם אלא שאח"כ מפקיע ההלוואה, אבל אם לווה לכתחילה על דעת לא לשלם הוי גזל ואסור לעשות כן, או כיון שלא גזלו אלא הגוי נתן לו מרצונו ההלוואה גם אם לווה לכתחילה על דעת כן הוי הפקעת הלוואתו דשרי. וראיתי בחישוקי חמד דתלה זאת בפלוגתא המובאת ברמ"א, דהנה הרמ"א (חו"מ ס' שמח ס' ב) פסק: "טעות עובד כוכבים, כגון להטעותו בחשבון או להפקיע הלואתו, מותר, ובלבד שלא יודע לו, דליכא חילול השם (טור ס"ג). ויש אומרים דאסור להטעותו, אלא אם טעה מעצמו, שרי”. ולדעה ראשונה שסוברת שמותר להטעותו נראה שאפילו לכתחילה מותר לקחת הלוואה על דעת להפקיעה, ולדעה שניה שאסור להטעותו לכתחילה אלא שאם טעה מעצמו מותר ה"ה בהפקעת הלוואתו שאסור לקחת לכתחילה על דעת לא לשלם.
ונ"ל דזה אינו דהא הרש"ל (ב"ק פ' י ס"כ) כתב וז"ל: "ואפילו לפי' רש"י, שפי' שהישראל הטעה הגוי בחשבון. היינו משום דס"ל הפקעת הלואה שרי. ורש"י מדמה זה להפקעת הלואה. מאחר שקנה ישראל המזרק במשיכה, נעשה עליו הד' זוז בחוב והלואה, ומשום הכי שרי. ולא גזרינן שמא יכוון הגוי לבודקו”, מבואר מדבריו דגם לדעה שאסור להטעותו לכתחילה מ"מ הפקעת הלוואתו שרי אף לכתחילה. ובחת"ס (על סוכה ל.) כתב וז"ל: "ובזה י"ל עובדא דכל אמוראי ודרב אשי דפרדיסי (בב"ק קי"ג:) די"ל דלקחו באמת ע"מ לשלם אם יתבענו הגוי וליכא איסור גזילה כמו שאמר רב אשי לכותי כותי שקיל דמי ושוב כיון שלקח בהיתר שוב אם יכול להפקיע בכל ענין שרי. הרי שלקח על דעת לשלם רק אם יתבענו הגוי ואפילו הכי הוי הפקעת הלוואתו הרי שאפילו לכתחילה שרי. (עוד כתב שם דהרבה פוסקים סוברים כיראים דאפילו גזל אי יכול להפקיעו אח"כ שרי ומבואר דאע”ג דהגיע לידו באיסור מותר להפקיעו אח”כ אם יכול). גם בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה חמישאה ס' פה) מבואר דאף לכתחילה שרי והאריך שם, וז"ל הקשור לענייננו: "ולפמ"ש אפשר לומר דבאמת לא נתכוין לזה רק דכל דעכו"ם שקיל דמי א"כ מה שלוקח גוף הפירות שרי כל שעומדים למכירה וכמו דאמרו בב"ב (דף פ"ז) דבדבר העומד למכירה מותר ללקחו שלא מדעת וא"כ מה שאינו משלם המעות זה אינו גניבת הדעת בפועל, רק בשב וא"ת וזה מותר", והמבואר מדברים אלו דאף לסוברים שאסור להטעותו מ"מ להפקיע הלוואתו לכתחילה שרי, ולפי זה בניד"ד אפילו אם עלתה על דעת לא לשלם פטורה. ונראה דזה אפילו לסוברים דאסור להטעותו לכתחילה, וגם אי נימא דלסוברים דלהטעותו לכתחילה אסור ה"ה דלהלוות על דעת להפקיע אסור, מ"מ אם כבר עשה כן נראה דאין צריך להחזיר. וכמו שכתב בשער המשפט, שגם לדעה שנייה ברמ"א אם כבר עשה כן והטעהו לא צריך להחזיר.
אולם לכתחילה ודאי אסור לעשות כן מחשש שיתפסוהו והוי חילול ה', דזה לכ"ע אסור גם בהפקעת הלוואתו.
בברכה,
הרב אבירן חנופה
רבנים בשאל את הרב
שאלות באתר ישיבה
ניווט מהיר
