שלום כבוד הרב אני בן 15 ולקחתי מההורים שלי הרבה מאוד כסף שהייתי בן 13-14 ועכשיו אני מצטער על זה מאוד, ואני לא בטוח כמה לקחתי. אשמח לתשובה כבוד הרב תודה

שלום וברכה, כל הכבוד שאתה מצטער על זה ורוצה לתקן את המעשה. אשריך! למעשה אתה צריך להחזיר להורים שלך את כל הסכום, וגם מה שאתה מסופק אם גנבת צריך להחזיר שלא יהיה לך ספק ששילמת את כל הסכום שלקחת. רק כך תצא ידי חובתך בדיני שמיים (שו"ע סי' שסה סע' ב). אם אתה מתבייש לומר להורים שלך שגנבת, אזי פשוט תחזיר להם את הסכום שלקחת באופן שהם לא ידעו שאתה מחזיר גניבה, כגון להבליע את הסכום בחשבון של עסק אחר שיש לך איתם (שו"ע הרב גזילה וגנבה ה"ח). אם זה קשה לך להשיב את כל הסכום ובפרט שאתה לא יודע כמה לקחת, יתכן שכדאי לך לדבר עם ההורים שלך על כך. כך תוכל גם לבקש סליחה אם נגרם להם עגמת נפש מהגניבה. אין ספק שהם ימחלו לך על המעשה, וקרוב לוודאי שהם יוותרו לך לפחות על חלק מהסכום אם תבקש. מן הסתם הם לא יכעסו עליך כלל אלא להיפך יהיו גאים בך שאתה בא לתקן את המעשה ולשוב בתשובה. בהצלחה רבה! מקורות והרחבה: דעת בעלים: ההלכה היא שכאשר מחזירים גניבה צריך 'דעת בעלים'. כלומר שמי שגנבו לו צריך לדעת מזה שהגניבה חזרה אליו כדי שידע לשמור על הרכוש שחזר. לכן צריך להעביר לנגנב לחשבון בנק או לשים לו בארנק שאז הוא יספור את הכסף וישים לב שכסף נכנס, ולא לשים לו סתם בתיק ריק וכדומה שהוא לא יודע שהגניבה שם והוא עלול לאבד את הכסף (שו"ע סי' שנה סע' א). תשובה ופיוס על גניבה: ברמב"ם (הלכות תשובה ב, ט) מבואר שמי שגוזל את חברו צריך לפייס אותו. וז"ל: "אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן, אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו, אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו". אולם האחרונים העירו שהרמב"ם לכאורה סותר את עצמו שהרי ברמב"ם בהלכות חובל ומזיק (פ"ה ה"ט) כתב: "אינו דומה מזיק חבירו בגופו למזיק ממונו, שהמזיק ממון חבירו כיון ששלם מה שהוא חייב לשלם נתכפר לו אבל חובל בחבירו אף על פי שנתן לו חמשה דברים אין מתכפר לו ואפילו הקריב כל אילי נביות אין מתכפר לו ולא נמחל עונו עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו". הרי שמזיק ממון אינו צריך לבקש מחילה מהניזק. הלחם משנה (הלכות חובל ומזיק שם) תירץ: "יש לומר דשאני גזלן דנתהנה מאותה עבירה ועוד שציער הרבה לנגזל שלקח ממנו בעל כרחו אבל מזיק הממון שלא נתהנה מהיזק ההוא אלא שהזיק לו ולמזיק לא באה הנאה ממנו לא נצטער כל כך הניזק כמו הנגזל כיון ששלם לו היזקו די". עכ"ד. ולענ"ד נראה שאין חילוק מהותי בין גזילה למזיק אלא שהגזלן ציער ולקח לנגזל בזדון וברשע מה שאין כן מזיק שעשה זאת בשוגג, ומטבעו של עולם שאנשים מזיקים בטעות ומשלמים. מי שמזיק במזיד אכן חייב לפייס את חברו, ולכן כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"א ה"א): "וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאות האדם". ונראה ששם מדבר על מזיק חברו במזיד. וכמו שחייב בוידוי כך חייב לפייס את חברו. וראה בשער הציון (תרז יג) שגם במקרה של עני המהפך בחררה צריך לפייס את חברו. אכן אם הנגנב לא יודע מהגניבה ולא נגרם לו שום צער נראה שאין צורך לבקש מחילה. ואולי לכן הרמב"ם בהלכות תשובה (ב,ט) דיבר על גזלן ולא על גנב. וכעין זה כתב המנחת אשר לגבי מי שדיבר לשון הרע על חברו, וחברו לא יודע מכך (ויקרא סי' נב עמ' תיג). בכל מקרה נראה שלאחר שמחזירים את הגניבה מועילה בקשת מחילה כללית על כל מה שעשה, ולא צריך לפרט את החטא. כך עולה מדברי מרן הגר"א שפירא (מקראי קודש לרב הררי נספח י) לגבי מי שדיבר לשון הרע על חברו וחברו לא יודע מזה, שאין צורך לפרט את החטא. זאת משום שרק כאשר אדם מבקש מחילה על ממון לא מועילה מחילה כללית שאולי אם חברו ידע שהוא גנב יותר אולי לא היה מוחל. אך בלשון הרע מן הסתם חברו היה מוחל לו אם היה יודע מה דיבר עליו שהרי חברו חייב למחול מהדין ולא להיות אכזרי. עכ"ד הגר"א שפירא. דון מינה ואוקי באתרא שגם לעניין גניבה לאחר שהוחזר הגניבה אין צורך לפרט את החטא, ודי בבקשת מחילה כללית, ובפרט באביו שודאי מוחל לו. לגבי בקשת מחילה מהנגנב ניתן לחכות עד ערב יום כיפור אם יש צורך בכך. אך לגבי השבת הכסף הגנוב - חייבים להשיב מיד, שכל שעה ושעה יש עליו חיוב עשה "והשיב את הגזילה" שהוא תיקון ללאו של גניבה (שער הציון תרו ס"ק ב). כל טוב!