שלום וברכה אני עובדת בארגון גדול יש לנו מטבח וחדר אוכל אני חברה טובה של אחת העובדות ולאחרונה בבוקר אם החדר אוכל ריק היא מוציאה לי אם אני רוצה לקחת חבילה שלמה של גבינה צהובה או דברים אחרים. בד"כ היא פותחת את זה בקערה גדולה הרבה פרוסות ונשאר הרבה שהם זורקים לפח. היא מוציאה לי לפני שהיא פותחת במקום לפתוח 3 חבילות לכולם היא פותחת רק 2 ומביאה לי חבילה. אבל היא תמיד אומרת לי שלא יראו ושלא ישימו לב העובדים האחרים או אם יש אנשים. האם זה גזל? האם זה בסדר לקחת את זה? העבודה היא גוף ממשלתי כך שזה לא בוס שאני יכולה לשלם לו במידה וזה כן גזל. וכן אם זה גזל איך מחזירים על כזה דבר?

תשובה: בס"ד לכבוד השואלת, ראשית כל אשרייך שאת מבררת את ההלכה ומקבלת על עצמך לשמוע בקולה. בעז"ה בזכות כך ומתוך האמונה שהקב"ה שולח לכל אחד את הראוי והנכון לו הקב"ה יישלח לך שפע ברוחניות ובגשמיות. בס"ד שלום וברכה, א. ניתן לשאול את מנהל המוסד שלכם שהוא זה שאחראי על ההוצאות וההכנסות. ב. לגבי הגבינה צהובה נראה שזו בעיה לקבל את החבילה משום שזו הוצאה נוספת לארגון, ולולי שאת היית לוקחת לא היה צורך לפתוח, או שחסר לעובדים. ג. בסוף הארוחה ניתן לקחת את השאריות שנזרקות לפח. ד. ניתן להחזיר לארגון באופן שלא תדווחי על שעות בהם עבדת וכך לא תקבלי עליהם משכורת. אם אפשרות זו לא קיימת, כאשר אדם חייב כסף מחמת גזל לגוף ציבורי ולא ניתן להחזיר, עליו לעשות בכסף צרכי ציבור כגון לתרום את הכסף לבית הכנסת וכדו' דברים שהציבור נהנה מהם. מקורות: הגמרא במסכת חולין (צד.) אומרת - ואין האורחין רשאין ליתן ממה שלפניהם לבנו ולבתו של בעה"ב - אא"כ נטלו רשות מבעה"ב. וכך פסקו הרמב"ם ושו"ע, וז"ל שו"ע (סימן ק"ע סעיף יט)- "אורחים הנכנסין אצל בעל הבית אינם רשאים ליטול מלפניהם וליתן לבנו או לעבדו של בעל הבית, אא"כ נטלו רשות מבעל הבית". אמנם מדברי הרמ"א באבן העזר סימן כ"ח סעיף י"ט נראה שחולק וז"ל: "אורח שיושב אצל בעה"ב, ונוטל חלקו וקידש בו, הוי מקודשת (הגהות אלפסי)". נראה מדבריו שהאורחים יכולים להשתמש איך שהם רוצים באוכל המוגש להם באותה סעודה. ואכן האחרונים הקשו על הרמ"א שדברין סותרים לדברי הגמרא בחולין ולפסק השו"ע באורח חיים. המהרש"ל, הובא שם בבאר היטב מתרץ כך וז"ל: "ומצאתי במהרש"ל פג"ה והביאו בא"ח סי' ק"ע דלאחר שנתן חלקו לאורח רשאי ליתן לבנו של בעה"ב ע"ש א"כ י"ל דמש"ה כתב כאן ונוטל חלקו וכו' להורות דלאחר שנתן חלקו קידש בו את האשה. לפ"ז לא מקשו מידי הבה"י וט"ז מא"ח סי' ק"ע". כלומר המהרש"ל מחלק בין אוכל שמוגש על השולחן שהוא של בעה"ב ואין לאורחים רשות להשתמש בו שלא לצורך אכילתם לבין מקרה בו האוכל כבר הוגש לצלחת של האורח שאז זה כבר שייך לו ולכן עושה בו כרצונו ואפילו לקדש בו אישה. ובחכמת שלמה שם הוסיף מקרה נוסף בו יהיה מותר לקדש באוכל זה אשה וז"ל: "נ"ב ע' בב"ש ובט"ז ועמ"ש בענינים הללו בהשמטות לנדרים דף ל"ד גבי ככרי עליך ונתנה לו במתנה ועי' בחיבורי תולדות שלמה על רות בהשמטות בפ' ותאכל ותשבע ותותר שם כתבנו חילוק נכון בעזה"י דהיכי דאכל האורח כדי שבעו אז המותר חוזר לבעה"ב דיש אומדנא דלא הקנה לו רק כדי אכילתו אבל אם צמצם ולא אכל כדי שבעו והיה יכול לאכול עוד ולא אכל זה הוי שלו ויכול ליתנו למי שירצה וכעין דקי"ל באלמנה צמצמה והותירה הרי הוא שלה וזה החילוק נכון לפענ"ד בעזה"י וק"ל". כלומר לפי החכמת שלמה אם האורח צמצם באכילתו, שאר המנה שלא אכל נחשבת כממון שלו ויכול לקדש בו אשה. (סמך נחמד לדברי המהרש"ל יש בפרשת תולדות. רבקה לוקחת שני גדיי עיזים כדי שיעקב ייתן אותם ליצחק ויקבל את הברכה. לכאורה נשאלת השאלה איך מותר לה לקחת את הגדיים, הרי הם לא שלה אלא של יצחק? רש"י עונה על כך שיצחק יתחייב לה בחתונה שכל יום תוכל לקחת שני גדיי עיזים. אך הוא התחייב לה לכבודה ובשבילה, והיא עושה בהם שימוש אחר. מכאן נראה כחכמת שלמה שאם האדם צמצם במנתו מותר לו לעשות איתה מה שהוא רוצה.) בברכה,