שלום לרב! הכתוב בספר מלאכי (ג, יח) מתאר מצב בו תהא יכולת לְיִרְאֵי ה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ לדעת להבחין ולהבדיל בין חבר ונאמן לבין בוגד ברעיון, ליום בו יעשה הקדוש ברוך הוא סְגֻלָּה (פסוק יז), כדכתיב: וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ. עד כאן הכל טוב ויפה, אך כשהוא אומר בראשית הפסוק הנ"ל וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם אני מבין שכבר היתה יכולת לאותם בעלי סגֻלה בזמן נתוּן אחר להבחין בהבדלה המתוארת. אמנם לא חיזרתי אחר כל המקרא, אך לא זכור לי בעלילות המקרא (המחוזרים על ידי, ולא הנחתי או השארתי חור בטלאֵי יריעות ההוראה - שמא החסרתי) תמונת מצב המתארת מצב דומה לאפשרות המתוארת בפסוק הנ"ל. ישנם שני פירושים דומים (בשינוי האדרת) המניחים את דעתי, אך אני מבקש להיעזר ולידע יותר. פירוש אחד הוא המלבי"ם, הטוען שוְשַׁבְתֶּם - תשובו אל העולם הזה בתחיית המתים, ותראו ב[שְׂכר ה]הבדל בין מי שעבד מאהבה שתכלית עבודתו היה לעבוד את האלהים [נאמנה], לבין העובד מתקות גמול ויראת העונש, היינו על מנת לקבל פרס וכו. אמנם זהו פירוש נאה לכשעצמו כשהוא נדרש בהפרדה משאר המשך הפסוקים או הקודמים לו, ואף על פי שאין מוקדם או מאוחר בתורה, הרי על מנת שיחבור בכוונתו לכל הפסוקים בתיאור של סדר עניינים ברור במשמעותו, עליו להלום במובן סדר החזון את הפסוק שקדם לו (יז) המדבר על יום סְגֻלָּה/ישועה שהכל מחכים לו, והגם שאינו הולם את הפסוק שלאחריו (יט) המדבר על יום נקם וכיליון הרשעים אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף, ומיד לאחריו (כ) על תקוות הצדיקים (יראי שמו יתברך). ולא יתכן שדברי החזון בו אנו דנים (יח) יקדים את השיבה של יִרְאֵי ה וְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ הכתובים בסֵפֶר זִכָּרוֹן במובן של משוואה היקשית לתחיית המתים - כשבפסוק (כ) מתאר את עונש הרשעים של אחרית הימים שזה אמור להיות קודם תחיית המתים. וחיזוק לכך הרי שהמשך החזון מצדיק סברה זו באמרו (פסוק כג): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא - וֹיוֹם ה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא זהו יום הסְגֻלָּּה/ישועה בחינת פָּקֹד יִפְקֹד המקדים את זמן תחיית המתים, כי בשׂורת תפקיד מלאך הברית הוא (פסוק כד): להשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם - וזוהי עשיית תשובה הקודמת בהרבה לזמן תחיית המתים, על מנת להיות ראוי לישועה והתקוה להגאולה, ובימינו אנו זוהי בחינת פָּקֹד פָּקַדְתִּי. והפירוש השני הוא של הרד"ק (ודומה למלבי"ם) האומר: אז יִבָּחֵן מה בין צדיק לרשע וכו, היינו: לצדיק - הגמול, ולרשע - מפח הנפש, [כדכתיב (איוב יא, כ): וְתִקְוָתָם מַפַּח נָפֶשׁ]. אך אינו עונה על ראשית הפסוק המוקשה על ידי בכוונת וְשַׁבְתֶּם. אודה לרב על תשובתו (אם יש כאן על מה להשיב, או שמא אֵין חָזוֹן נִפְרָץ). בתודה, ובברכה רבה!

לשואל, שלום וברכה! שאלתך מניחה ש"ושבתם" פירושו: חזרה למצב קדום, ועל כך שאלתך, אימתי התקיימה תופעה כזו. אינני יודע לענות אימתי הייתה בהבדלה דייקנית הניכרת לכל מתבונן (וראה דברים כט,יט-כ). ברם, על פי עומק הפשט נראה ש"ושבתם" האמור כאן אינו חזרה למצב קדום, אלא המובן הוא: שינוי מגמה, כמו ההולך ושב למקומו. בניגוד למה שהיה עד כה - יהיה מעתה אחרת. כמה דוגמאות לכך בתנ"ך: בדברים כג,יד: "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ". מה משמעו של "ושבת וכסית"? וכי תכסה פעמיים? אלא - בניגוד לפעולת החפירה, כעת תכסה (ועיין מלבי"ם). ושם ל,ג: "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה". האם הקיבוץ יהיה פעמיים? אלא ישוב ממגמת הפיזור אל מגמת הקיבוץ. וביהושע כד,כ: "כִּי תַעַזְבוּ אֶת ה' וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהֵי נֵכָר וְשָׁב וְהֵרַע לָכֶם וְכִלָּה אֶתְכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵיטִיב לָכֶם". "ושב" אינו חזרה על פעולה, אלא היפוך מגמה. וכן בישעיהו כט,יז: "הֲלוֹא עוֹד מְעַט מִזְעָר וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב". ואם רצונך ב"שיבה" במובן של חזרה על אותה פעולה דווקא, אזי נפרש: אחרי שראיתם אי בהירות בין צדיק לרשע, תשובו ותראו, והפעם תראו אחרת.