שלום כבוד הרב, אני בן 20 ויש לי חרדות מהדת. אני כל הזמן חושב על החטאים שאני עושה ועשיתי למשל ואני כל הזמן אומר לעצמי "אני עומד למות, מחכה לי אסונות אחרי המוות". ראיתי הרבה סרטונים על דברים מפחידים מאוד מהיהדות שלא משנה מה, זה פשוט לא יוצא לי מהראש כבר כמה חודשים. אני לא מצליח להתקיים, אני לא מצליח לעבוד, רוב היום שוכב על הספה אין לי תקוות לעשות משהו בחיים כי אני אומר לעצמי מה הטעם? אני אדם חילוני/מסורתי איך שתקרא לזה, אני בן אדם של או כלום או הכל, אם אני מתקרב לדת אני צריך להיות בחור עם חליפה שחורה כובע פאות ואני לא רואה את עצמי ככה לפחות לא עכשיו כשאני צעיר. ואני כל הזמן נשבר עם עצמי, אני מפחד למשל שכשהמשיח יבוא אני אמות בגלל הדברים שאני עושה אם זה פגם הברית או כאלה אז אני פשוט מוותר ואומר מה הטעם וממשיך לשכב כל היום בדיכאון וחרדה בספה. הסרטונים שראיתי מפחידים אותי ומוציאים לי את התקווה לחיות. (לא לגזול את חיי אלא עצבות ודכאון). וכשאני מדבר עם אנשים על הסרטונים שראיתי הם אומרים לי - "לא, מה פתאום" ואני יודע שזה אמיתי וזה מפחיד אותי. אני מצטער שזה היה ארוך, אני מקווה שתוכל לעזור לי ואולי תתן לי קצת מילות חכמה שיאירו את פניי כי אולי הבנתי דברים בצורה לא נכונה. תודה רבה והמשך יום מבורך

לשאלה זו ישנם שני רבדים ויש מקום להבחין ביניהם. יש כאן רובד של שאלה תורנית ורוחנית, ויש כאן רובד נפשי של התמודדות עם חרדות נפשיות. ואע"פ שבודאי יש קשר ביניהם, הם שני רבדים שונים. הרובד השני הוא רובד שחכמי הנפש אמונים עליו, וכאשר יש צורך, וסביר להניח שזה המצב אצלך, כדאי להיעזר בהם. אמנם לעיתים הרובד התורני הוא השורש. והשינוי בו משנה את הכל. בעניין זה, של השורש הרוחני, יסוד היסודות של אמונתנו הוא השלמות האלוקית שכוללת טוב עליון וגמור שאין אחריו שום חיסרון. וגם השכר והעונש הם לא מפני התעמרות מצדו יתברך אלא דרך עמוקה ועצה מרחיקת לכת של תכלית גדולה - לשתף את האדם באותו הטוב שהוא מקבל ולא שיהיו הדברים רק מחוץ לו. ע"י עבודתו הוא זוכה להיות שותף ובעלים במידה מסוימת על אותו הטוב הצפון לו לעתיד. ולכן עולם הבא נקרא עולם שכולו טוב, אע"פ שיש בו גם עונש. מפני שגם העונש, שהוא תהליך של תיקון לנשמותינו, הוא עצה נפלאה איך לזכות את האדם לטוב הצפון לו, בחטאים ע"י חיטויים וכיבוסם ובמצוות ע"י שותפות בשכר שאין לו חקר וגבול. כל הציורים על גודל העונש וחומרתו, עוסקים רק בלבוש החיצוני שנועד לסייע בעדנו להידבק בטוב ולדחות את הרע וחלילה לא כדי שנתייאש מלהיות קרוב אליו יתברך שהוא "טוב לכל וקרוב לכל קוראיו".