א. אני לומד בישיבה תיכונית. הכיתה שלי יוצאת לטיול לאילת. האם מותר לי לצאת? שמעתי שיש אומרים שאילת אינה בארץ ישראל, ואסור לצאת לשם? (אציין שהישיבה שלי דאגה שנהיה במקום שלא יהיו בו בעיות צניעות). ב. איזה ברכה צריך לברך על ראיית ים סוף? האם זה כמו ברכה על הים התיכון?

לום וברכה, א. מותר לך לצאת לטיול עם הכיתה. אף שדנו הפוסקים במעמדה של העיר אילת לעניין מצוות התלויות בארץ, למעשה אין איסור יציאה לחוץ לארץ ביציאה לאילת (הרב הרצוג, הרב עוזיאל, הרב גורן ועוד). ב. לגבי ראיית ים התיכון נחלקו הפוסקים. יש אומרים שמברכים ברכת 'שעשה את הים הגדול' (שולחן ערוך רכח א, חזון עובדיה). יש אומרים שמברכים 'עושה מעשה בראשית' (משנה ברורה ס"ק ב). על ים סוף לכל הדעות מברכים ברכת 'עושה מעשה בראשית' משום שהוא לא חלק מהים הגדול אלא מופרד ממנו (הליכות שלמה כג הע' מה). מקורות והרחבה: לדעת הרמב"ן (בפירושו על התורה במדבר לג נג ובהוספות למצות עשה מצוה ד) מצוות יישוב הארץ ומצוות ישיבה בארץ ישראל מתקיימים בכל הגבולות שהובטחו לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. לכן אין איסור יציאה מארץ ישראל לחוץ לארץ משו שלדעת הרמב"ן איסור היציאה מארץ ישראל נובע מביטול מצוות הישיבה בארץ. הרי שאין איסור לצאת מארץ ישראל לכל הגבולות הארץ שהובטחו לאברהם אבינו. בגבולות שהובטח לאבות הגבול הדרומי הוא עד ים סוף (ראה בראשית טו יח, שמות כג לא). לפי זה יש מצוה ליישב את העיר אילת, ולגור בה ואין איסור לצאת מארץ ישראל לאילת. אף באיזורים שלא התחייבנו במצוות התלויות בארץ, בכל זאת יש שם קדושה עצמית משום שבחר בה הקדוש ברוך הוא, ומצינו שהיתה קדושה כבר בימי האבות, וכפי שהתבאר בספר כפתור ופרח פ"י, שו"ת חתם סופר יו"ד רלד, ומבוא לשבת הארץ למרן הראי"ה קוק פרק טו). כל זה מתבאר בדברי הגרש"י זוין זצ"ל בתחומין (ח"י, עמ' 21-23). אנו מוצאים שגבולות הארץ המופיעות בפרשת מסעי מצומצמים הרבה יותר מגבולות הארץ שהובטחה לאבות. בטעם הדבר - ראה מלבי"ם (ספר במדבר תחילת פרק לד). לדעת חלק מהפוסקים אין היתר לצאת מארץ ישראל לכל שטחי הארץ המובטחת לאברהם (כדעת הרמב"ן כנ"ל) אלא רק לחלק שבתוך גבולות מסעי שנתקדש על ידי ישראל כשעלו ממצרים (עולי מצרים כבשו את כל הגבול בדרום שהוזכר בתורה אור לציון שביעית ו,א, בשם הכפתור ופרח). לשיטות אלו יש לדון אם מותר לצאת לטיול בעיר אילת. יש אומרים שאילת נמצאת בתוך גבולות פרשת מסעי (הרב טיקוצ'ינסקי ספר ארץ ישראל כו ב, אוצר ארץ ישראל לרב ישראל אריאל ח"ה פ"ל). אמנם רוב הפוסקים לא קיבלו שיטה זאת (ראה אור לציון שם, דרך אמונה תרומות פ"א ה"ז ביאור הלכה ד"ה 'מאשקלון', באהלה של תורה ח"ג סי' א-ב). אך גם לדעת רוב הפוסקים שאילת אינו כלול בגבולות פרשת מסעי, עדיין כתבו הפוסקים שאילת התקדשה בקדושת עולי מצרים. זאת משתי סיבות: 1. כפי הנראה ישראל עברו שם כאשר הלכו ממדבר סיני אל מעבר לירדן יריחו, וישראל כבשו את האזור, ונתקדש לכל הפחות בקדושת עבר הירדן 2. העיר אילת נכבשה על ידי שלמה. כך מבואר בספר מלכים (א, ט, כו) וכן בדברי הימים (ב, ח, יז). אילת אחר כך נכבשה על ידי האדומים ועוזיהו המלך חזר וכבשה כמבואר במלכי (ב, טז, ו), ובדברי הימים (ב, כו, ב) (משנת המדינה לגר"ש גורן עמ' 31). אמנם ידוע שקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא נתקדשה לעתיד לבוא וממילא חלקי ארץ שנתקדשו בקדושה ראשונה בטלה קדושתן ופטורים מתרומות ומעשרות. אך על כל פנים המצות עשה של ירושת הארץ ויישובה לא התבטלה (משנת המדינה עמ' 35, דבר חברון ח"ג סי' שכג). לדעת התוספות ועוד ראשונים מצוות ישיבת ארץ ישראל היא רק בגבולות ארץ ישראל שנתקדשו על ידי עולי בבל, ואין לצאת מחוץ לגבולות עולי בבל. זאת משום שקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא ואילו קדושה שנייה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא. אך ביאר בשו"ת באהלה של תורה (ח"ג, סי' ב אות ח) שגם לדעת התוספות אם המטרה בישיבה שם היא להרחיב את גבולות הארץ ולאפשר את קידושם על ידי עצם החזקה או על ידי תוספת קידוש מיוחד מסתבר שיש מצוה בישיבה במקום הזה. וביאר שסברא זאת מתיישבת עוד יותר לדעת ר' קרשקש וידאל (ואולי תוספות יודו לו) שאין איסור ישיבה במקום שנתקדש על ידי עולי מצרים, אלא יש עדיפות יחסית לישיבה במקום המקודש יותר, ולכן לצורך מצוה ובפרט לצורך מצות ישוב הארץ, הרחבת קדושתה וחיזוק ביטחונה מצוה לישב במקום שנתקדש על ידי עולי מצרים. עוד הביא מהמשך חכמה (דברים יא לא) כעין זה שיש מצות ישוב ארץ ישראל בעבר הירדן המזרחי, ואף על פי כן אין זה כמעלת ארץ ישראל המחויבת במצוות ולכן משה התפלל להיכנס לארץ ישראל המקודשת יותר. עוד דנו פוסקי זמנינו לגבי מעמד המקומות שנכבשו בזמנינו על ידי צה"ל. לדעת הציץ אליעזר (ח"י סי' א) הכיבוש והריבונות הישראלית מחייבים במצוות התלויות בארץ כדין עולי בבל. וע"ע ארץ חמדה (עמ' פו), וראה בשו"ת אהלה של תורה (ח"ג עמ' 38, ושם הע' 5). סברא אחרת להתיר כתב בשו"ת דבר חברון (ח"ג סי' שכו) וז"ל: "אילת אינה ארץ ישראל לעניין תרומות ומעשרות אבל לא לעניין יציאה, כי מותר למדינה להחזיק את הנמל של אילת וזה נחשב לצורך, וכיון שצריך את הנמל, צריך את העיר לידו שמספקת את כל השירותים שם, וממילא מותר שגם קרוביהם יבקרו שם. כלומר איסור ושהייה אין שם, אבל גם אין שם קיום של מצוות ישוב הארץ". בשנת תש"ט כאשר צה"ל כבש את איזור אילת, ופסקו אז גדולי הדור הגרי"א הרצוג, הגרב"צ עוזיאל, הגרצ"פ פרנק, הגר"ע הדאיה שיש להתייחס לאילת כחלק מארץ ישראל. וע"ע באור לציון שביעית (ו, א), ובשבט הלוי (ח"ה קעג). ובספר מעין אומר (ח"ה סי' כה) מובא בשם הגרע"י שכדאי להחמיר. (אציין ששמעתי מהרב חיים סבתו שהגרע"י ביקש ממנו להקים ישיבה באילת, אלא שהרב סבתו השיב לו שהוא כבר ראש ישיבת מעלה אדומים). לגבי איסור טיול לחוץ לארץ יש אומרים שהאיסור העקרי לצאת מהארץ הוא על מנת לדור בקביעות או שלא בקביעות בחוץ לארץ. אך ניתן לצאת לזמן קצר לטייל אם יש ביציאה מצוה או צורך (ובשבט הלוי (ח"ה קעג) מנחת אשר במדבר צט). רבים חלקו על סברא זו, אבל בנידון בכל מקרה יש כמה סברות להתיר כנ"ל.