שלום לכבוד הרב, יש מקרים בהלכה שבהם אומרים לאדם שיתכוון לא להנות, כמו לדוגמא אם אדם שאינו שומר שבת הדליק מזגן בשבת, ויש צורך הכרחי לאדם ששומר שבת להישאר בחדר, והשאלה היא הרי אם חם לאדם ששומר שבת איך הוא יכול להתכוון שלא להנות? וכן נשאלת השאלה, במקרים אחרים כיוצא בזה. תודה רבה!

שלום וברכה! בדברי הפוסקים אנו מוצאים כמה דיונים שקשורים לעניין זה, במצבים שונים: ראשית, במקרה שתיארת, שהדליקו מזגן בחדר שבו נמצא שומר השבת (כאשר שומר השבת לא ביקש זאת כמובן), הרי ההלכה היא שכאשר זה החדר של האדם שהוא נמצא בו ממילא, הוא רשאי להישאר שם ואין הוא צריך לצאת מן החדר. במקרה הזה הפוסקים לא הזכירו תנאי כזה שצריך להתכוון שלא ליהנות, ואף כתבו במפורש שמותר להישאר למרות שבפועל הוא נהנה מן המלאכה שנעשתה, אלא רק שלא יעשה מעשה של שימוש אקטיבי כדי ליהנות מן האיסור. כך למשל, אם החדר היה חשוך והדליקו את האור, מותר לשבת בחדר למרות שנהנים מן האור, אבל אין לקרוא ספר וכדומה (עיין בשולחן ערוך רע"ו, א; משנה ברורה שם, יג-יד; שו"ת יביע אומר חלק י', או"ח סימן ל"ד). מקרים שבהם אכן נאמר בפוסקים שהאדם לא יתכוון ליהנות מן האיסור, הם לגבי נטילת ידים של שחרית ביום כיפור, שנאמר שהאדם יתכוון בזה רק בשביל הנטילה ולא יתכוון ליהנות מן הרחיצה (שולחן ערוך או"ח תרי"ג, ב), וכן לגבי שעטנז, שמי שתופר בגד שעשוי משעטנז מותר לו להניח את הבד על ברכיו בתנאי שלא יתכוון ליהנות ממנו כמגן מהחום או הגשם (שולחן ערוך יו"ד ש"א, ו). אבל יש הבדל ברור בין המצבים הללו לבין השאלה שלך – במצבים הללו הפעולה מצד עצמה אינה פעולה של הנאה, באופן טבעי אדם נוטל ידיים בשביל הנטילה ולא כדי ליהנות והתופר מניח את הבגד על ברכיו כדי לתפור ולא בשביל להתחמם בו. אלא שהאדם עלול להתכוון בפעולה זו גם להנאה, ולכן הפוסקים מזהירים אותו שלא יעשה כך. ממילא, אין בזה את הקושי שהעלית, "איך הוא יכול להתכוון שלא להנות?" – באופן טבעי זו פעולה שאינה של הנאה אלא טכנית בלבד, והאדם רק נדרש שלא לחרוג מהמציאות הטבעית הזו ולא להתכוון גם ליהנות. ישנם מצבים שבהם אכן יש דמיון לשאלה שלך, ובכל זאת יש מן הפוסקים שהזכירו בהם דבר כזה, שהאדם יתכוון שלא להנות מהנאה אסורה שמגיעה אליו. כך למשל יש פוסקים שהזכירו זאת בהקשרים כמו הסתכלות באשה או שירת נשים (עיין שו"ת תורה לשמה שצ"ד; משנה ברורה ע"ה, ג), שאם האדם נקלע לסיטואציה שבה הוא עלול להיכשל בכך, עליו להשתדל שלא ליהנות מן האיסור. אולם נראה שיש לחלק, שהנאה מסוג זה אינה הנאה של הגוף כמו מזגן אלא הנאה שתלויה במיקוד של נפש האדם, ולפיכך יש לאדם אפשרות להסיח את דעתו כך שלא ייהנה מן הדבר. להמחשת ההבדל: כאשר המזגן פועל בחדר, הרי גם אם האדם יהיה מרוכז בקריאה של ספר וכדומה, עדיין הטמפרטורה הנעימה מועילה לו. הוא אולי לא מודע לכך שקריר בחדר מכיוון שהוא מרוכז, אבל ודאי שהוא מרגיש טוב יותר מאשר בחדר חם. לעומת זאת אם ישנה מוזיקה בחדר והאדם מרוכז בקריאה או בעיסוק אחר, הוא לא נהנה מן המוזיקה כלל. לפיכך כתבו הפוסקים הללו שבמצבים כאלה האדם צריך להתכוון שלא ליהנות, דהיינו להשתדל להסיח את דעתו ולהתמקד בדברים אחרים כך שלא ייהנה מן המראה או הקול האסורים.