כבודו כתב שהתיקון הכללי יכול לעזור אבל שיש דרכים רבות להתנהל עם פגם הברית, אם יורשה הרב לשאול אני זמן רב מאוד נלחם בחטא ואני ניסיתי עוד פעם ועוד פעם לחזור בתשובה שלמה ולא לחזור על החטא אבל אני לא מצליח לצאת מהכלוב. אז בבקשה תסביר לנו עלינו לנהל עצמינו

שלום וברכה לשואל היקר מאוד אשריך על כח הרצון שלך להיות זך וטהור, מההבנה שזה מעשה שאסור לעשותו ומבקשתך לתקן את הדבר. כל הכבוד. מאמציך אלו ללא ספק עושים רושם רב בשמים ומוסיפים קדושה, טהרה וברכה לך, למשפחתך, לעמך ולעולם כולו. בהחלט מתסכל מאוד לרצות משהו שאתה מאמין בו כ''כ, שאתה מתאמץ עליו כ''כ, שאתה לפעמים מצליח להתקדם בו, אך עדיין מרגיש מדי פעם נסיגות או חשש לנסיגות. קשה להיות במלחמה. אמנם לפעמים מצליחים אך יש מדי פעם קצת נפגעים וזה קשה. אתה רוצה כבר לחיות בשקט ובשלווה. יש גם צד נוסף למטבע. ב''ה שיש לך מערכת כללית תקינה. כמו כן, ב''ה שיש לך רצון ואתה מצליח בו יפה לתקופה לא קצרה למרות הקושי הגדול שאתה חש. כל יום, כל שעה, כל רגע של התגברות היא הצלחה גדולה וענקית. א''כ כבר צברת הרבה הצלחות ענקיות. כגודל הקושי, כך גודל הענקיות וגודל השפע והברכה והשכר הצומחים מכך. ההצלחה לא נמדדת רק בהצלחה בפועל . כל התמודדות ומאמץ זה כבר הצלחה. כמובן לא מסתפקים רק בזה. תמיד שואפים גם להצליח בפועל אך חשוב מאוד מאוד לזכור שעצם הרצון להצליח והמאמץ סביב זה, כבר אתה מתקדם למקום גבוה ויפה וה' אוהב אותך על כך מאוד מאוד גם אם לפעמים יש נפילה פה ונפילה שם. וכן, אכתוב זאת שוב, ה' אוהב אותך מאוד מאוד על כך שרצונך טהור ועל כל גרם של מאמץ בעניין. היצר הרע רוצה שלא נתקדם , שנתייאש. לכן הוא זורע בלבנו מחשבות שכביכול ה' שונא אותנו ומתרחק מאתנו ואין לנו שום תקנה. כך הוא יודע שיש סיכוי שנרים ידיים ולא נלחם. אך באמת, ה' יודע את נשמתך הגבוהה, הוא רואה כמה זה מלחמה מצדך. הוא מביט ברצון שלך ובמאמציך השונים ושמח בהם. הוא מחפש לראותך בבית הכנסת ובעבודת התורה והמצוות כי הוא אוהב אותך. הוא חפץ בקרבתך כפי שאבא חפץ בקרבת בנו גם כשהוא לא בדיוק מתנהג כפי שהוא ציפה. 'בנים אתם לה' אלוקיכם'. ה' ברא אותנו ואת נשמתינו . הוא יודע שהוצאת זרע לבטלה זה לא באמת אנחנו אלא רק התגברות של היצר עלינו. לכן ה' לעולם לא יזרוק יהודי שחטא. תמיד ירגיש אליו כאב שמרגיש לבנו. אמנם יצפה שישנה את דרכיו. שיהיה לו רצון טוב ומאמצים בשטח. לכן כתוב 'ויצמדו לבעל פעור' לעומת 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם...'. יהודי שעובד לעבודה זרה של פעור, זה מבחינתו כ'צמיד'. צמיד הוא מוצמד לגוף אך לא מחובר ודבוק אליו. לעומת זאת יהודי עובד ה' הוא בחינת דבק לה' 'ואתם הדבקים...' כדי שהרצון הטוב יצליח להתממש בפועל , אציין כמה דברים שיכולים בעז''ה לעזור בעניין: א. הדבקות בתורה ואהבתה היא מאזנת . השתדל כל יום ללמוד קצת תורה. משהו שאתה אוהב וכיף לך. אפשר מוסר כמסילת ישרים, אפשר משנה, אפשר הלכה כמו צורבא מרבנן. העיקר כל יום משהו בלימוד תורה. עדיף קצת בבוקר וקצת בערב. התורה היא המצבר שלנו. היא גם השמחה שלנו. הסיפוק הגדול שלנו. ב. כדאי גם שתיצור לך קשר עם דמות תורנית . יכול להיות אברך, רב בית הכנסת, רב השכונה, רב בית הספר ,אח גדול רציני וכדומה. כדאי שגם הקשר יכלול לימוד עמו או השתתפות בשיעור שלו וכן התייעצות אישית מדי פעם על כל מיני נושאים. ג. התמקד בכמה התקדמת. כל יום תסתכל על מה שלמדת . עצם זה שזה מפריע לך מעיד על נשמתך הטהורה. יש כאלה מסכנים שזה לא מפריע להם... דע כמה ה' אוהב אותך. הוא שמח בך ואוהב אותך מאוד על כל התקדמות ומאמץ שלך. גם אחר נפילה, התמקד בכל עבודת ה' שלך הכוללת גם את המאמצים סביב הצניעות וגם כללית בעבודת ה' כולה. תהיה בטוח שה' אוהב אותך על כך מאוד מאוד. המשך בעבודת ה' שלך ללא ייאוש חלילה וללא התמקדות יתר בעצם הנפילה ובטח לא להשתקע בתחושות של יאוש וכלומניקיות שהן באות מיצר הרע. ד. התרחק כמה שניתן מפלאפון או ממחשב שאינם חסומים . בקש מההורים סינון לאנטרנט ולפלאפונים. בינתיים או אם אינם מסכימים, ברח מהם. חברים מסוימים שמסיתים ומורידים אותך, אל תתחבר אליהם. לעומת זאת חברים אחרים שמקדמים אותך, תהיה בחברתם. כמו כן עיתונים שאינם צנועים, אל תתקרב אליהם כלל. ה. לעולם אין להתייאש. הייאוש זו מטרתו של היצר הרע. להפיל אותנו לייאוש ואז אנו שפוטים שלו. אין להתייאש. יש לקחת את הנפילה למנוף. להבין ולהעמיק כמה זה לא שייך ולהלחם בו. גם אם היו נפילות קשות וגם אם הם רבות במספר וגם אם היצר הרע לוחש לך 'כבר הרבה פעמים הבטחת לעצמך, אין לך תקנה, אתה לא תצליח ...' יש אפשרות לתקן תמיד. ה' רוצה אותך מתמודד ולא מתייאש. ה' אוהב אותך בעצם ההתמודדות והרצון להתקדם. לא להתמקד בנפילה. להתמקד בעשיה הטובה. ו. חפש תעסוקה טובה כל הזמן. אפשר ללמוד נגינה ולנגן. אסור שירי אהבה אך אפשר ורצוי שירי קדושה ונשמה. אפשר ללמוד אמנות בעץ, קרב מגע, ספורט. אפשר להתנדב או לעזור וכדומה. ז. כדאי לקרא מדי פעם את מה שכתבתי כאן. ח. התפלל לה' יתברך ,האב האהוב שבשמיים שיעזור ויתן לך כל הזמן את הכוחות ואת ההכוונה לצאת מאתגרים אלו יותר מחוזק. חשוב לדעת שיחד עם הצער הצודק שאתה מרגיש, אתה יכול להרגיש שמחה אמתית שיש לך נשמה גבוהה שבוחלת בדברים לא מתאימים, שמחה שיש לנו אב בשמים שמוכן למחוק את העוון הזה ברגע שתעשה דברים שכתבתי קודם ואפילו לרומם אותך למדרגות גבוהות עד שעצם העברה נעשית כזכות כי בזכותה אתה תקפיץ את עצמך רוחנית. אמנם זה דורש מאמץ, אך הרבה עשו זאת וזכו ע''י כך לסיפוק אדיר ולשמחה וכן ליכולת שליטה עצמית ועשיית דברים נכונים למרות הקושי הכרוך בהם. יכולת השליטה למרות הקושי יכולה להתבטא בכל תחומי החיים [חברים ,לימודים, צבא, משפחה, עבודה,וכדומה]. אחזור שוב, שאחרי כל המאמץ שצריך לעשות, צריך לזכור שה' אוהב אותנו תמיד על כל מאמץ שאנו עושים. כל מאמץ מקדם אותנו למקום רוחני גבוה המוסיף לנו כוחות יפים ואיכותיים. אני מציע לא להתמקד בפחד מהעברה אלא להתמקד ברצון לעשות טוב. אם היתה נפילה, צריכים למקד מבט על שאנו בני אדם. יש הצלחות. לפעמים נפילות. ננסה לשמר את ההצלחות ולהוסיף עוד כאלו. התמקדות בהמשך ולא בהווה במצב הנפילה. אדם שנפל אך לא מתייאש אלא מתקן את עצמו – אפשר לראות את הפרשיה הזו כגנות לאדם אך אפשר להסתכל עליה כשבח. התורה מסתכלת על כך כשבח לאדם. כך יוצא מהגמ' מגילה דף כה עמוד ב 'מעשה תמר ויהודה נקרא ומתרגם, פשיטא! - מהו דתימא: ליחוש לכבודו דיהודה, קמשמע לן: שבחיה הוא דאודי' כלומר – היתה מחשבה אולי לא להתעסק בפרשית יהודה ותמר גם בקריאה וגם בתרגום כי זה גנות ליהודה. מסקנת הגמ' הלכה למעשה שיש גם לקרא בתורה פרשה זו וגם לתרגם [לפי מנהג של פעם שגם תרגמו] כי זו פרשה שבעצם משבחת את יהודה כיון שהודה ובא לתקן את אשר עשה. בהצלחה רבה צדיק אוסיף כאן דברים מחזקים מהרב צדוק הכהן מלובלין מאגרת של הרב הוטנר לתלמידו ומהרב אלישע אבינר: א. רבי צדוק הכהן מלובלין - דברי סופרים אות טז אין ליהודי להתייאש משום דבר, בין בעניני הגוף כמו שאמרו (ברכות י' סוף ע"א) אפילו חרב חדה על צוארו אל ימנע מהרחמים, בין בענייני הנפש אפילו נשתקע למקום שנשתקע וחטא בדבר שאמרו ז"ל (זוה"ק ח"א רי"ט ב) שאין תשובה מועלת חס ושלום, או שתשובתו קשה, או שרואה עצמו משתקע והולך בענייני עולם הזה, אל יתייאש בעצמו לומר שלא יוכל לפרוש עוד, כי אין יאוש כלל אצל איש יהודי, והשם יתברך יכול לעזור בכל ענין. ..וכל בניין אומה הישראלית היה אחר הייאוש הגמור דאברהם ושרה זקנים ומי מלל לאברהם הניקה וגו' (בראשית כ"א ז'), שלא עלה על דעת אדם עוד להאמין זה ואפילו אחר הבטחת המלאך ושרה הצדקת ידעה והאמינה דהשם יתברך כל יכול ועם כל זה צחקה בקרבה, שהיה רחוק אצלה להאמין זה ביודעה זקנת אברהם וכן זקנתה, ואם היה רצון השם יתברך לפקדם היה פוקדם מקודם דלמעט בנס עדיף ולא עביד ניסא במקום שאין צריך, אבל באמת מאת ה' היתה זאת שיהיה בנין האומה דווקא אחר הייאוש הגמור שלא האמין שום אדם ואפילו שרה שתיפקד עוד, כי זה כל האדם הישראלי להאמין שאין להתייאש כלל דלעולם השם יתברך יכול לעזור והיפלא מה' דבר, ואין לחקור בחקירות למה עשה ה' ככה/ וכן הישועה דלעתיד דאין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה, על כן אמר הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה וכו', דגם התחלת בניינם היה כן אחר הייאוש. ב. מכתב הרב יצחק הוטנר לתלמידו – פחד יצחק אגרות ומכתבים אהובי וחביבי, שלום וברכה! מכתבך הגיע לידי, ודבריך הגיעו ללבי. דע לך חביבי כי עצם מכתבך מתנגד הוא לכל התיאורים הנמצאים בו. והנני בזה להסביר לך תוכן משפט זה. רעה חולה היא אצלנו שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלמות של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלמות שלהם, בשעה שאנחנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם. הרושם שלך על גדולי ישראל מתקבל כאילו יצאו מתחת יד היוצר בקומתם ובצביונם. הכל משוחחים, מתפעלים ומרימים על נס את טהרת הלשון של בעל החפץ חיים זצ"ל, אבל מי יודע מן כל המלחמות, המאבקים, המכשולים, הנפילות והנסיגות לאחור שמצא החפץ חיים בדרך המלחמה שלו עם יצרו הרע - משל אחד מני אלף. ודי לנבון שכמותך לדון מן הפרט אל הכלל. התוצאה מזה היא כשנער בעל רוח, בעל שאיפה, בעל תסיסה מוצא בעצמו מכשולים, נפילות, ירידות, הרי הוא דומה בעיניו כבלתי "שתול בבית השם". שלפי הדמיונות של נער זה, להיות שתול בבית השם, פירושו הוא לשבת בשלוות נפש על נאות דשא של מי מנוחות וליהנות מיצרו הטוב, כדרך שצדיקים נהנים מזיו השכינה שעטרותיהם בראשיהם במסיבת גן עדן, ולאידך גיסא, לא להיות מרוגז מסערת היצר על דרך הכתוב של "במתים חופשי" [תהילים פח, ו]. אבל דע לך, חביבי, ששורש נשמתך הוא לא השלווה של היצר הטוב, אלא דווקא מלחמתו של היצר הטוב. ומכתבך היקר והנלבב מעיד כמאה עדים כי אכן לוחם נאמן אתה בצבאותיו של היצר הטוב. באנגלית אומרים - Lose a battle and win the war - דהיינו, הפסד קרב, ותנצח במלחמה. בודאי שהנך נכשל ועומד להיות נכשל (אין בזה משום פתיחת פה לשטן), ובכמה מערכות תיפול שדוד. אבל אני מבטיח לך שלאחר הפסד כל מערכות תצא מן המלחמה כשזר על ראשך, והטרף החד מפרפר בין שינך. החכם מכל אדם אומר "שבע ייפול צדיק וקם", והטיפשים חושבים כי כוונתו בדרך רבותא: אף על פי ששבע ייפול צדיק, מכול מקום הוא קם. אבל החכמים יודעים היטב שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא ה"שבע הנפילות" שלו. וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. טוב זה יצר טוב, מאוד זה יצר הרע. אהובי, הנני לוחץ אותך אל לבבי, ולוחש באוזנך, כי אילו היה מכתבך מספר לי אודות המצוות והמעשים הטובים שלך, הייתי אומר שקיבלתי ממך מכתב טוב. עכשיו שמכתבך מספר על דבר ירידות ונפילות ומכשולים, הנני אומר שקיבלתי ממך מכתב טוב מאוד. רוחך סוערת לקראת השאיפה להיות גדול. בבקשה ממך, אל תצייר בנפשך גדלותם של גדולי עולם שהם ויצרם הטוב בבחינת חד הוא. לעומת זאת צייר גדלותם של גדולי עולם באותיות של מלחמה נוראה עם כל הנטיות השפלות והנמוכות. ובזמן שהנך מרגיש בקרבך סערת היצר, דע לך שבזה אתה מתדמה אל הגדולים הרבה יותר מאשר בשעה שאתה נמצא במנוחה השלמה שאתה רוצה בה. דווקא באותם המקומות שהנך מוצא בעצמך הירידות הכי מרובות, דווקא באותם המקומות עומד הנך להיות כלי להצטיינות של כבוד שמים. אינך רוצה לגנוב את דעתי, שאחשוב עליך שהנך בקו הטוב בעוד שבאמת הנך כך וכך, ועוד כך ושבע פעמים כך. ואני מה לי לכל השבע פעמים הללו. בשבילי עבודת היסוד היא שבמשך זמן חורף רכשת לך ידיעה הגונה בהלכות נזקי ממון. חזרת כמה פעמים על המסכת שלמדת. לא תכחיש את זה, זו היא העובדה המכריעה. בעובדה זו גנוז סוד הניצחון במאבק היצרים שלך. הנך כותב: "לעולם לא אשכח הרצון שהיה בי להצליח ולעלות מחיל אל חיל. אבל חבל, כבר אבדה תקוותי". אינני יודע כיצד אתה מעיז פנים להכחיש מציאות חיה, האם אתה לא עלית מחיל אל חיל מאותו זמן שנכנסת לבית המדרש!? מכיר אני אותך שאינך בעל העזה כזה, שלא שהם הם הדברים: אם מוצא אתה בעצמך שיצרך הרע מתגבר עליך, הנך חושב בטיפשות ובתמימות שכבר אבדה תקוותך. דבריך פשוט מביאים לידי גיחוך. משתתף אני בסבלך הרע, אבל הסבל הזה הוא, הוא הרחם של הגדלות. ראיתי את פניך בשעת עיון בהלכה. ראיתי את פניך בשעת הקשבה לשיעורים. ראיתי את פניך בליל שביעי של פסח. האותיות החרותות על פניך בשעות הנ"ל הן אותיות של "סוף הכבוד לבוא". אין שביל הכבוד מתפתל דרך מישור: שביל הכבוד עובר מסתובב כנחש עלי דרך וכשפיפון עלי אורח. ארסו של נחש בקרבך? - הוא ישופך עקב ואתה תשופנו ראש. מצאתי לנכון להציע לך דברים הללו במכתב. הכוונה היא לתת לך יכולת להזדקק להם מדי פעם בפעם. מובן מאליו שמפאת זה לא היתה לי הכוונה אלא לקו הכללי. בנוגע לנקודות פרטיות, בזה יפה כוחו של הדיבור החי פנים אל פנים. אתה הוא השתול בבית השם ! בהשתתפות בסבלך, בביטחון בניצחונך, בתפילה להצלחתך . יצחק הוטנר. נ.ב. עכשיו הנך מבין את המשפט הראשון של המכתב, כי עצם מכתבך מנוגד הוא לכל התיאורים הנמצאים בו. ג. הרב אלישע אבינר הרב אלישע אבינר, "נכשלתי", אבות ובנים, עמ' 406-404 שאלה: נכשלתי. נפלתי בחטא ואינני מצליח לצאת ממנו. כל מאמצי לחזור לעצמי עולים בתוהו. אני מנסה, משתדל, מתאמץ, ושוב נופל. אין מוצא. אני מיואש. למה ה' אינו עוזר לי, מה הוא רוצה ממני?! מאז שהחטא התלבש עלי, אינני מכיר את עצמי ואינני יודע מי אני - דתי או חילוני, מאמין או כופר? אני מסובך עם עצמי. אני בונה אידיאולוגיות שלמות כדי לתרץ את עצמי, ואחר כך מתבייש מהמחשבות הרעות הללו. כיצד יוצאים מזה? תשובה: המלחמה עם היצר היא קשה. לא תמיד אנו יוצאים ממנה מנצחים, לא תמיד ידינו על העליונה. "אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא". אבל, איננו מרימים ידיים. אנחנו מתייחסים לנפילות כתבוסות זמניות וממשיכים להיאבק עם היצר ללא הפוגה. כל עוד אדם מתייסר על נפילותיו, כואב ומתבייש, סימן הוא שנפשו לא לקתה לגמרי. נותרה בה בריאות ומקוננות בה אמונה גדולה בה' ושאיפה לטהרה לקדושה. חז"ל (יומא פו, ב) אומרים: "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר". אשריך שהעבירה לא נעשתה אצלך כהיתר אלא נותרה בעיניך 'עבירה' הגורמת לך בושה פנימית ורצון להסתלק ממנה. אתה שואף לטוב אבל עדיין אוחז ברע. טבעי הוא שמצב זה יוצר אצלך בלבול, בלבול בזהות. קרע פנימי. אין שלווה לנפש אלא כאשר קיימת הרמוניה בין כל חלקיה וכוחותיה. כאשר הטוב והרע נאבקים בתוך האדם, הוא חש שכל עולמו מתנודד. יש המבקשים להימלט מהמתח הפנימי הזה על ידי שקיעה גמורה ברע, ובלבד שיזכו ל"השלמה פנימית" בין חלקי אישיותם. כך נהגו עמים רבים במהלך תולדות האנושות, שהשתיקו את קולות המוסר והמצפון שבקעו מתוך נפשם על ידי התמכרות לטומאה, על ידי כניעה מלאה לרשעות וצלילה לעומק החטא (אורות, עמ' קמא). כך גם קורה שנערים אשר נכשלו בעבירה ואינם מסוגלים לשאת בתוכם את הקרע הפנימי שבאישיותם, בוחרים בבת אחת להשליך מעליהם את כל התורה כדי להיות "עקביים" וכדי להרגיש אחידוּת נפשית. הסתירה הפנימית מטריפה את דעתם, לכן הם צוללים בעובי החטא, מחליפים זהות, מאמצים מראה חיצוני שונה (לבוש, שער), על מנת לסלק את עצמם מהמאבקים הפנימיים. הם סבורים שהם פתרו בכך את הבעיה והשתחררו מהעימות הפנימי הטורדני. אבל הם טועים. השאיפה לקדושה המקוננת בנפשם לא נמחקה כליל, היא עתידה להתעורר. היא לא תיתן להם מנוח ותאלץ אותם לשוב לשדה המאבק ולשנות את דרכם פעם נוספת. אבל, הפעם, לא בכיוון של ירידה אלא בכיוון של עלייה. הבט סביבך, כמה וכמה נערים ונערות שנפלו לתחתית הסולם, ושוב טיפסו בחזרה למעלה למעלה! חז"ל (סוכה נב, א) מספרים שלעתיד לבוא יביא הקב"ה את היצר הרע וישחט אותו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. "צדיקים נדמה להם [היצר] כהר גבוה. הרשעים נדמה להם [היצר] כחוט השערה. הללו בוכים והללו בוכים. צדיקים בוכים ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה. ורשעים בוכים ואמרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה". פירש רש"י: הצדיקים בוכים כאשר נזכרים בצער ובקשיים שהיו להם לכבוש את היצר הרע בחייהם. הרשעים מביטים לאחור ורואים את ארעיותו ואת שטחיותו של היצר הרע, והם מצטערים ובוכים על שלא הכניעו אותו. היצרים והדחפים הם גם הר גבוה וגם חוט דק. בשעה שאדם נאבק איתם, נדמה לו שעומדים מולו כוחות ענקיים שלעולם לא ינצח. אבל כשהניצחון כבר מאחוריו, הוא מביט על היצר בזלזול. הוא בסך הכל רק חוט דק. קשה להימצא באמצע התהליך, בעת הטיפוס על ההר הגבוה. מטפסים ועולים קדימה, ולפתע מחליקים ונופלים אחורה. אל ייאוש. אל תתייאש מעצמך ואל תתייאש מהשגת היעד. שבע ייפול צדיק וקם. אל תתייחס אל עצמך כרשע או ככופר, חס וחלילה, אלא כצדיק שנפל ומנסה לקום. בכל הקשור לנסיונות, אין שוויון בין בני אדם. יש מי שנופלים בחלקו יותר נסיונות, יש אפילו מי שעליו נאמר: "כל הגדול מחבירו, יצרו גדול הימנו" (סוכה נב, א). יש מי שהוטלו עליו משימות קשות במיוחד, יש מי שאין נותנים לו לנוח רגע אחד בחייו אלא יצרו "מתגבר עליו בכל יום" (שם), ויש מי שנאלץ להתמודד עם הרבה נפילות אישיות. "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'" (תהילים כז יד). קברניט איננו נוטש את ספינתו בעת שהגלים סוערים. הוא חותר בהתמדה אל החוף. "קוה אל ה'... וקוה אל ה'". הוא מנסה ושוב מנסה. "אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה - יחזור ויתפלל, שנאמר: קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'" (ברכות לב, ב). "הוי מתפלל וחוזר ומתפלל, ויש שעה שיתנו לך" (דברים רבה ב). "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'". בהצלחה רבה רבה צדיק