שלום הרב, אני, ברוך ה, משתדל להתפלל כל יום במניין. יש ליד ביתי כמה בתי כנסת: אחד גדול עם הרבה אנשים במניין ויש שם גם שיעור בין מנחה לערבית, ויש בית כנסת יותר קטן ששם הרבה פעמים אין מניין ואני משתדל לחזק שם את המניין ולהתפלל שם. הבעיה היא שבבית הכנסת הקטן מתפללים מנחה וערבית מחובר, מה שאומר שמתפללים תפילת ערבית לפני זמנה, ואז נוצר מצב שאני צריך להשלים קריאת שמע לאחר מכן בזמנה. לעומת זאת, בבית הכנסת הגדול מתפללים ערבית בזמנה ויש שם מניין גדול יותר. אז איפה כדאי לי להתפלל? תודה רבה.

שלום וברכה, אני חושב שעדיף שתתפלל בבית כנסת הגדול, שמתפללים בזמן הראוי, ויש שם שיעור תורה. חיזוק המניין הקטן הוא חשוב, אך נראה שההפסד האישי שלך בתפילה במניין הקטן הוא משמעותי, ונקווה שחיזוק המניין המצומצם יתקיים על ידי אחרים בע"ה. אציין שבשאלות כאלו אין תשובה אחת לכל המקרים, ותלוי לפי האדם והסיטואציה. לכן אם יש רב שמכיר אותך ואת המקום כדאי לשאול אותו. אשריך! הרחבה: בהליכות שלמה (א, הע' 6) מובא שהורה הגרש"ז במקרה מסויים לחזק מניין מצומצם, וז"ל: "ונשאל רבנו (הגרש"ז אוירבך) אודות אברכים הלומדים במקום שיש בו מנין מצומצם, ואחד הלומדים רוצה להתפלל מנחה במקום לימודו האחר, ששם המתפללים הם בני תורה והתפלה מעולה יותר, אבל על ידי זה לא יהיו עשרה מתפללים במקום זה ומסתמא לא יתפללו בציבור, ואף שיוכל להצטרף עמהם להשלים לעשרה מכל מקום הרי לא יתפלל עמהם. ואמר, דכיון שמצד עצם התפלה אינו מופרע, ויכול לכוון כראוי גם במקום זה, לא עדיף מקום לימודו אלא משום המעלה דבמקום רנה שם תהא תפלה (סי' צ סי"ח), ומעלה זו אינה דוחה חובתו לגמול חסד עם המתפללים שתהא תפלתם בצבור (ואם רק יצטרף עמהם, אף דדינם כעשרה לענין אמירת דברים שבקדושה, מכל מקום תפלה בצבור לא הוה ולכן יתפלל עמהם ולא במקום לימודו". עכ"ל. אף הרבי מלובביץ (אוצר אגרות קודש עמ' 41) הורה במקרה מסויים לחזק מניין מצומצם. חסיד חב"ד שאל את רבו, הרבי מלובביץ כך: בבוקר שבת-קודש עבר ליד בית-כנסת, ופנו אליו כמה יהודים וביקשו ממנו שיתפלל איתם ויהיה השליח-ציבור במניין שלהם. החסיד ראה שרוב הנוכחים אינם שומרי שבת ואפילו עובדים בשבת, אבל בכל-זאת רצו להתפלל במניין. הם עצמם הרגישו כי לא ראוי שמחללי שבת יתפללו לפני התיבה ולכן רצו שהוא יהיה השליח-ציבור. החסיד ציין, כי אם לא ייענה לבקשה, עלול המניין להתבטל, וקרוב לוודאי שחלק גדול מהציבור הזה לא יתפללו כלל. הרבי מלובביץ השיב לו (איגרות-קודש כרך יא, עמ' רנה): "אין דעתי נוחה מדין קנאות שלא במקום המתאים לגמרי, ואומרים לאדם שיחטא חטא קל בשביל להציל חברו מחטא חמור. ואף שיש אומרים שהוא דווקא במקום שלא יש חלק בחטא חברו, אינו כן במידת חסידות". הרבי הוסיף עוד, ש"אם לא היה ממלא בקשות הנ"ל, נחשב היה בעיניהם לדחייה בשתי ידיים וכו' ומעין חילול השם". הגאון הרב מרדכי אליהו הורה במקרה מסויים שלא צריך לחזק מניין מצומצם. ז"ל הספר 'באור פניך' (על הגאון הרב מדרכי אליהו זצ"ל, עמ' 198): "כשהחל ר' שלום כהן להתפלל בבית הכנסת של הרב, אנשי המניין שבו התפלל לפני כן לא שמחו על כך שעזב אותם, כי המניין שם היה ממש מצומצם. בתחילה היה הולך להתפלל עם הרב מדי פעם בימות החול, עד שהחליט לעבור קבוע לראות פני השכינה ולהסתופף בצל קודשו של הרב. עלו ובאו כל גבאי המניין ההוא לרב ואמרו לו שהוא עשירי וכו, וענה ואמר: "היכן שאדם חפץ, שם יתפלל". בנידון שלנו שיש יתרונות משמעותיים במניין הגדול נראה שזה עדיף. והכל לפי העניין. כל טוב!