שלום לכב הרב למה חסר בנוסח הוידוי שלנו את מה שכותב הרמב"ם בהלכות תשובה א, א: "ולעולם איני חוזר לדבר זה." ומוסיף שם "וזהו עיקרו של וידוי" כלומר שכולל גם האת האמירה הזו.

שלום וברכה, שאלה טובה שאלת. נציין שזו כבר סתירה לכאורה ברמב"ם עצמו, משום שבהמשך (פרק ב הלכה ח) כתב הרמב"ם: "הוידוי שנהגו בו כל ישראל ה אבל אנחנו חטאנו (כולנו) והוא עיקר הוידוי". במנחת אשר (מועדים, יום כפור, סי' י) ביאר שאין החרטה והקבלה לעתיד מעיקר מצות הוידוי כלל אלא ממצות התשובה, ועיקר מצות הוידוי אינו אלא הזכרת החטא וכמנהג כל ישראל. ומה שכתב הרמב"ם (בפ"א ה"א): "ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי", כוונתו שזה עיקר מצות תשובה, שבהלכה זו הוידוי והתשובה חד הם, ע"ש. עכ"ד המנחת אשר. ראה גם בעלי תמר יומא (פרק ח ד"ה 'וכשם שעשיתי איני עושה') שהאריך בשאלה זו. כתיבה וחתימה טובה!