הרבה פעמים אדם קורא ק"ש לפני התפילה כדי לצאת לשיטת המג"א או "זריזין מקדימים למצוות" וכולי. האם גם כשקורא לפני התפילה וגם בתפילה מכוון לצאת י"ח ק"ש? אין בזה משום "בל תוסיף"? וכן בדברים אחרים, לדוגמא בסעודה שלישית לא יודע אם יאכל לחם אז אוכל משהו עכשיו ואז בסוף כן אוכל לחם - אז הוא מכוון פעמיים לצאת י"ח המצווה? אין בזה משום "בל תוסיף"? אולי שיכוון על תנאי שאם לדוגמא ההלכה כמג"א אז יצא בקריאה הראשונה ואם לא בקריאה השנייה? וכן בזכירת השבת וזכירת יציאת מצרים, ובכל המצוות... אשמח לפירוט, תודה רבה!

שלום במצב בו אדם חושש שמא עד שיגיע לקריאת שמע בסדר התפילה כבר יעבור זמן ק"ש, ומתכוון בק"ש הראשונה לפני התפילה לצאת ידי חובה, אך בפועל הוא הספיק לומר את הקריאת שמע השניה עוד לפני שהסתיים זמן קריאת שמע. במצב כזה, אין שייך להתכוון בקריאה השניה לצאת ידי חובת קריאת שמע דאורייתא, משום שהאדם כבר יצא ידי חובת ק"ש דאורייתא. אולם לפי חלק מן הראשונים הקריאה השניה היא בגדר "קריאת שמע דרבנן", שכן חכמים תיקנו לקרוא קריאת שמע עם הברכות, ותקנה זו הוא טרם קיים (עיין בבית יוסף סימן מ"ו, דעת הרא"ה, ולעומתה דעת הרשב"א המובאת בהמשך). ממילא, בקריאה השניה יש לכוון לקיים מצוות קריאת שמע כפי תקנת חכמים. בדברי כמה פוסקים (עיין פסקי תשובות מ"ו, יז; ילקוט יוסף נ"ח, ה) מופיעה עצה למצב כזה, שהאדם אינו יודע אם יגיע לקריאת שמע שעל סדר התפילה לפני סוף הזמן או לאחריו - לכוון בשעת הקריאה הראשונה, שאם יספיק להגיע לקריאה שעם הברכות לפני סוף זמן ק"ש, הרי הוא מכוון לצאת ידי חובה בקריאה השניה ולא בראשונה, ורק אם לא יספיק, אז הוא מתכוון לצאת בקריאה הראשונה. (סיכום של הרב שמואל אריאל מאתר ישיבה) התוס' (מסכת ר"ה דף ט"ז ע"ב ובדף כ"ח ע"ב) הקשו איך תקנו תקיעות דמעומד ותקיעות דמיושב והלא עובר בלאו דבל תוסיף, ותירצו דאין בל תוסיף אלא במוסיף על חלקי המצוה ולא בעושה מצוה פעמיים. וכן נפסק בשו"ע בהלכות ברכת כהנים (סי' קכ"ח סע' ג') "אם עלה פעם אחת ביום זה שוב אינו עובר אפילו אמרו לו עלה" ובמשנ"ב כתב - היינו אי אתרמי ליה צבורא אחרינא והטעם כיון שכבר קיים מצוה זו ביום זה לא חייבתו התורה יותר ומ"מ אם עלה פעם שנית צריך לברך מתחלה הברכה אשק קדשנו במצוותיו דעכ"פ עושה מצוה ואפילו באותו ביהכ"נ שכבר נשא כפיו. על כן מי שקיים מצוה שחובתה להיעשות פעם אחת, וחזר ועשאה בתוך זמן חובתה עוד פעם, כגון כהן שבירך ברכת כהנים, וחזר ובירך אותו ציבור עצמו, או שנטל לולב בחג וחזר ונטל, וכן תקע שופר בראש השנה וחזר ותקע, או שאכל בפסח כמה זיתי מצה, אין כאן משום בל תוסיף (תוס' ר"ה טז ב ד"ה ותוקעין ושם כח ב ד"ה ומנא). יום טוב