אם נשבעתי שיש בקבוק על השולחן ובאמת היה בקבוק על השולחן זה נחשב שבועה? ואם כן מה לעשות כדי לכפר על זה? תודה מראש!

שלום וברכה, אם עמדתם שם בזמן השבועה, והיה ידוע לאנשים שלידך שיש בקבוק על השולחן - אכן זה נקרא שבועת שווא (רמב"ם שבועות ה כב). יש לעשות תשובה הכוללת עזיבת החטא חרטה וקבלה להבא. כדאי לנסות לשוב בתשובה מאהבת ה' ולא רק מפחד העונש. תשובה כזאת היא תשובה מעולה והופכת את העבירות שנעשו בזדון לזכויות. מקורות והרחבה: מי שנשבע לשווא, אף על פי שמועילה תשובה, אין כפרה גמורה גם לאחר תשובה ויום הכיפור, אלא על ידי ייסורים (רמב"ם תשובה פרק א הלכה ב-ד). אמנם בזמן הזה שאין גילוי שכינה בישראל העבירה פחות חמורה ואין הכרח בייסורים על עבירות חמורות (בית אלוקים למבי"ט שער התשובה סוף פרק ב). וכאשר האדם עושה תשובה מאהבה, הרי שהזדונות נהפכים לזכויות והתשובה מועילה לכפר על החטא גם ללא ייסורים (ספר חרדים פרק סה, רי"ף על עין יעקב יומא פו. עולת ראיה ח"ב עמ' שנז). יש דרך נוספת לכפר על עבירות חמורות ללא צורך בייסורים: על ידי שהאדם מקבל על עצמו למות על קידוש ה'. זה לשון הבני יששכר (מאמרי חודש תשרי מאמר ב - יום הכסא): "ז"ל הזהר פרשת במדבר דף קכ"א [ע"א] דרזא דמלה דאית חובין דלא מתכפרן עד דאתפטר בר נש מעלמא, הה"ד אם יכופר העון הזה לכם עד וכו', והאי יהיב גרמיה ודאי למותא ומסיר נפשיה לההוא אתר וכו' (רצ"ל מקבל עליו מסירות נפש) כמאן דאתפטר מן עלמא וכו' וכדין קוב"ה מרחם עלוי ומכפר ליה לחוביה, עכ"ל, הנך רואה שמסירות הנפש בכח באמת שמקבל עליו כפי המצוה שנצטוה ולא תחללו וכו' ונקדשתי וכו' אתחשיב כאילו מסר נפשיה בפועל, ואפילו היה בידו עון חילול השם (שהוא כעובד ע"ז) דכתיב עליה אם יכופר העון וכו' מתכפר ליה...". וכעין זה כתב רבי צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק אות קנז): "והעצה לזה בזוהר (סוף פרשת במדבר קכ"א א) שימסור נפשו למיתה בלא רמיה עיין שם. והיינו כמו שאמרו (תענית ח' ב) מקרא דדניאל דקבלת הלב באמת הוי כמעשה ועל ידי זה זוכה לחיים כנ"ל [אך צריך להיות באמת כי אם יחשוב על ידי זה לזכות בחיים אינו באמת ואז אדרבה סכנה כמו שמובא שם בזוהר...]". וראה גם בצדקת הצדיק (אות קנח).