שלום הרב. רציתי לשאול בעניין הלכות תשובה: א. מדוע בחילוקי כפרה, מצות עשה קלה יותר ממצות לא תעשה ומספיק תשובה בלבד, ואילו במצות לא תעשה צריך בנוסף לתשובה גם את יום הכיפורים? ב. מדוע כתוב בחז"ל שיש רק שלושה חילוקי כפרה, הרי בגמרא ביומא דף פו. מונים בפועל ארבעה חילוקי כפרה?

שלום וברכה. א. אכן קיי"ל שמצות עשה דוחה לא תעשה. אלא שיש הבדל בין קיום מצוות, שבזה מצות עשה עדיפה כיון שהיא פעולה חיובית הממשיכה אור אלוקי בעולמות העליונים ובנפשו, מה שאין כן במצות לא תעשה. אולם לעניין כפרה, התשובה על עשיית עבירה קשה יותר כיון שהיא פוגמת בנפש ולכן לא מספיקה התשובה, אלא תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. ב. זו שאלה חשובה שנדרשו אליה המפרשים, יש שכתבו ליישב, ששהתשובה אינה נמנית עם "חלוקי" הכפרה, שהרי חלוקי הכפרה הם רק שלושה, יום כיפור, יסורים ומיתה. ויש מבארים, שבחלוקי כפרה מחשיבים רק את אלו שבהם מתכפר האדם בחייו, מה שאין כן בחילול השם, שאינו מתכפר אלא לאחר מותו. מקורות והרחבה: ז"ל הגמ' (יומא פו.): "שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי: שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר: שלשה הן, ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר על עשה ושב - אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר שובו בנים שובבים. עבר על לא תעשה ועשה תשובה - תשובה תולה, ויום הכפורים מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם. עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה - תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין ממרקין, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם". אם כן ישנם שלושה סוגי עבירות ובהתאם לחומרתם ההבדל בדרך הכפרה. בעבירה על מצוות עשה, התשובה מכפרת מיד. בעבירה על מצוות לא תעשה, התשובה תולה ויום הכפורים משלים את הכפרה. בעבירה חמורה שיש בה כריתות ומיתות בית דין, תשובה ויום הכפורים אינם משלימים את הכפרה, אלא גמר הכפרה, הוא על ידי יסורים רח"ל. ומסיימת שם הברייתא בחומרת מי שגרם ל"ע לחילול ה', וז"ל: "אבל מי שיש חילול השם בידו - אין לו כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק. אלא כולן תולין, ומיתה ממרקת, שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון". והנה באגרת התשובה (לבעל התניא פרק א') הקשה על חלוקה זו, שהרי קי"ל (יבמות ג:) שמצות עשה דוחה לא תעשה. ולפי זה עשה חמור מלא תעשה ומדוע כפרתו קלה יותר. ומבאר, שיש חילוק מהותי בין עשה ללא תעשה. במצות עשה הוא עושה פעולה חיובית הממשיכה אור אלוקי בעולמות העליונים ובנפשו, ואילו במצות לא תעשה לא נמשך אור כיון שאין בה עשייה אלא הקיום נעשה בשב ואל תעשה. ומהות מצוות אלו למנוע את התפשטות הרע בעולם ובנפש. כל זה לעניין קיום המצוות, שיש עדיפות לקיום העשה. אמנם לעניין כפרה, התשובה על עשיית איסור קשה יותר כיון שהיא צריכה להסיר את הפגם, ולכן לא מספיקה התשובה, אלא תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. והתשובה על מצוות עשה הוא אינו על פגם הנפש כאמור לעיל במצות לא תעשה, אלא על כך שמרד במלכות שמים ולא קיים את מצוות המלך. והכפרה על מרידה זו נעשית על ידי תשובה בלבד. כלשון הברייתא הנ"ל: "אינו זז משם עד שמוחלין לו". אולם זה שהתיקון קל יותר ממצוות לא תעשה, אינו מורה על קולא בקיום מצוות עשה, אלא אדרבא, התשובה על מצוות עשה קלה מפני שהתשובה אינה יכולה למלא את חסרון האור של עשיית המצווה. וז"ל התניא (שם באגרתו): "ולכן אין ללמוד מכאן שום קולא ח"ו במצות עשה, ובפרט בת"ת. ואדרבא ארז"ל (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז): 'ויתר הקב"ה על ע"ז' כו' אף שהן כריתות ומיתות בית דין 'ולא ויתר על ביטול ת"ת'". ויש להקשות מדוע רבי אלעזר אומר "שלשה" חילוקי כפרה ובפועל הוא מונה ארבעה. ז"ל הברייתא בהמשך (שם): "אבל מי שיש חילול השם בידו אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביום הכיפורים לכפר ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת". הנה יש שכתבו ליישב (חדושי אגדות שם, ובפסקי רי"ד שם) שכיוון שהתשובה נדרשת "עם כל אחד ואחד", היא אינה נמנית עם "חלוקי" הכפרה, שהרי חלוקי הכפרה הם רק שלושה, יום כיפור, יסורים ומיתה. ויש מבארים (אחרי שער ס"ג ד"ה ועתה, הובא בתוס' יו"כ למהר"ם חביב יומא שם, מנורת המאור בהקדמה לנר ה' וכן נראה באגרת התשובה פרק א' לבעל התניא שהשמיט את הסיפא של הברייתא), שבחלוקי כפרה מחשיבים רק את אלו שבהם מתכפר האדם בחייו, מה שאין כן בחילול השם, שאינו מתכפר אלא במיתה. בברכה נאמנה,