אֶפְתַּח בְּתַמְצִית: שִׁיטַת הָרַב מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ אֵינֶנָּה "הִפּוּךְ" שֶׁל מָרָן הֲבֵית יוֹסֵף, אֶלָּא שִׁיטָה הִלְכָתִית־מָסָרְתִּית אַחֶרֶת בְּתוֹךְ עוֹלַם הַפְּסִיקָה הַסְּפָרַדִּי, שֶׁמַּעֲמִידָה אֶת הַמָּסֹרֶת הַבַּבְלִית, אֶת הַקַּבָּלָה, וְאֶת הַכְרָעַת גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת כְּגוֹרְמִים מַכְרִיעִים - גַּם כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר מוֹבִיל לִסְטִיָּה מִפִּסְקֵי מָרָן בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ. הָרַב עוֹבַדְיָה יוֹסֵף, לְעֻמַּת זֹאת, בָּנָה שִׁיטָה הִלְכָתִית שֶׁמַּעֲמִידָה אֶת מָרָן כְּמָרָא־דְּאַתְרָא מֻחְלָט שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת כְּלָלֵי הַפְּסִיקָה הַקְּלָאסִיִּים (רֹב הַפּוֹסְקִים, רִאשׁוֹנִים מוּל אַחֲרוֹנִים, פְּשָׁט מוּל קַבָּלָה) כִּיסוֹדוֹת מְחַיְּבִים. מִכָּאן נוֹבַעַת הַמַּחֲלֹקֶת הָעֶקְרוֹנִית שֶׁהַשּׁוֹאֵל מְתָאֵר. מַהוּ הַבָּסִיס לְשִׁיטַת הָרַב מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ? מָסֹרֶת, פְּסִיקָה בָּבְלִית רְצִיפָה. הָרַב אֵלִיָּהוּ רָאָה אֶת עַצְמוֹ מַמְשִׁיךְ יָשִׁיר שֶׁל מָסֹרֶת הַפְּסִיקָה הַבַּבְלִית - מָסֹרֶת שֶׁהַבֵּן אִישׁ חַי הָיָה גְּדוֹל נוֹשְׂאֵי דִּגְלָהּ. הַמָּסֹרֶת הַזּוֹ אֵינָהּ רוֹאָה אֶת מָרָן הֲבֵית יוֹסֵף כְּמָרָא־דְּאַתְרָא יָחִיד, אֶלָּא כְּאֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַפּוֹסְקִים, לְצַד מָסֹרֶת מְקוֹמִית עַתִּיקָה. לְפִי גִּישָׁה זוֹ מָרָן הוּא יְסוֹד חָשׁוּב, אַךְ לֹא בִּלְעָדִי. מִנְהֲגֵי בָּבֶל הֵם מִנְהֲגֵי מָקוֹם, וּמִנְהָג מְבַטֵּל הֲלָכָה. הַבֵּן אִישׁ חַי הוּא פּוֹסֵק מָסָרְתִּי שֶׁל קְהִלָּה שְׁלֵמָה, וְלָכֵן כּוֹחוֹ גָּדוֹל. הָרַב אֵלִיָּהוּ קִבֵּל אֶת שִׁיטַת הָאֲרִ"י כִּיסוֹד מְחַיֵּב בְּמִקְרִים רַבִּים. הוּא רָאָה בַּקַּבָּלָה לֹא "חֻמְרָה", אֶלָּא שִׁכְבַת עֹמֶק שֶׁל הַהֲלָכָה. לֹא "סְטִיָּה מֵהַפְּשָׁט", אֶלָּא הַשְׁלָמַת הַפְּשָׁט. לָכֵן, כַּאֲשֶׁר הַקַּבָּלָה סוֹתֶרֶת אֶת הַפְּשָׁט - הָרַב אֵלִיָּהוּ לֹא רָאָה בְּכָךְ בְּעָיָה, אֶלָּא חֵלֶק מִמָּסֹרֶת הַפְּסִיקָה הַמְּקֻבֶּלֶת אֵצֶל גְּדוֹלֵי בָּבֶל. בְּעוֹד הָרַב יִצְחָק יוֹסֵף טוֹעֵן שֶׁהַבֵּן אִישׁ חַי הוּא "אַחֲרוֹן" שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲלֹק עַל "רִאשׁוֹנִים", הָרַב אֵלִיָּהוּ רָאָה בּוֹ פּוֹסֵק עַל־דּוֹרָתִי, בַּעַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, בַּעַל מָסֹרֶת פְּסִיקָה עַצְמָאִית, מִי שֶׁדְּבָרָיו אֵינָם "אַחֲרוֹן רָגִיל", אֶלָּא סַמְכוּת הִלְכָתִית־מָסוֹרָתִית עֶלְיוֹנָה. לָכֵן הוּא לֹא רָאָה צֹרֶךְ "לְתַקֵּן" אֶת הַבֵּן אִישׁ חַי עַל סְמַךְ רִאשׁוֹנִים שֶׁלֹּא הָיוּ לְפָנָיו. כֵּיצַד הָרַב אֵלִיָּהוּ מְתָרֵץ פְּסִיקָה נֶגֶד מָרָן? - מָרָן אֵינוֹ מָרָא־דְּאַתְרָא מֻחְלָט. וּלְפִי שִׁיטַת הָרַב עוֹבַדְיָה - מָרָן הוּא הַמָּרָא־דְּאַתְרָא שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן אָסוּר לַחֲלֹק עָלָיו בָּרַבִּים. שִׁיטַת הָרַב אֵלִיָּהוּ - מָרָן הוּא יְסוֹד גָּדוֹל, אֲבָל לֹא מָרָא־דְּאַתְרָא מֻחְלָט. יֵשׁ מָסוֹרוֹת פְּסִיקָה נוֹסָפוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל - בָּבְלִית, יְרוּשַׁלְמִית, מָרוֹקָאִית, תֵּימָנִית – כֻּלָּן לֵגִיטִימִיּוֹת. לָכֵן, פְּסִיקָה נֶגֶד מָרָן אֵינֶנָּה "מְרִידָה", אֶלָּא הֶמְשֵׁךְ מָסֹרֶת אַחֶרֶת. הָרַב אֵלִיָּהוּ סָבַר שֶׁבְּמִקְרִים רַבִּים הַקַּבָּלָה מַכְרִיעָה אֶת הַהֲלָכָה, גַּם אִם הַפְּשָׁט נִרְאֶה אַחֶרֶת. זוֹ נְקֻדַּת מַחְלֹקֶת יְסוֹדִית מוּל הָרַב עוֹבַדְיָה, שֶׁאָמַר: הוֹלְכִים אַחֲרֵי קַבָּלָה רַק אִם אֵינָהּ סוֹתֶרֶת אֶת הַפְּשָׁט. מַעֲמַד הַמִּנְהָג לְפִי הָרַב אֵלִיָּהוּ הִנּוֹ מִנְהַג בָּבֶל הוּא מִנְהָג קָדוּם, מִנְהָג מְבַטֵּל הֲלָכָה, וְלָכֵן גַּם אִם מָרָן פָּסַק אַחֶרֶת - הַמִּנְהָג גּוֹבֵר. הַאִם מֻתָּר לִפְסֹק בָּרַבִּים נֶגֶד מָרָן? הָרַב יִצְחָק יוֹסֵף אָכֵן אוֹמֵר: אָסוּר לִפְסֹק בָּרַבִּים נֶגֶד מָרָן, וְרַק לְהַחֲמִיר בְּצִנְעָהּ. אֲבָל זֶה לְפִי שִׁיטַת אָבִיו, לֹא לְפִי שִׁיטַת הָרַב אֵלִיָּהוּ. לְפִי הָרַב אֵלִיָּהוּ - אֵין חוֹבָה הִלְכָתִית לִפְסֹק דַּוְקָא כְּמָרָן, וְלָכֵן אֵין אִסּוּר לִפְסֹק בָּרַבִּים כְּשִׁיטָה אַחֶרֶת. כְּלוֹמַר, הַכְּלָל "אָסוּר לַחֲלֹק עַל מָרָן בָּרַבִּים" אֵינוֹ מֻסְכָּם עַל כָּל גְּדוֹלֵי הַפּוֹסְקִים הַסְּפָרַדִּים. מָה לְגַבֵּי מִי שֶׁאֵין לוֹ מָסֹרֶת פְּסִיקָה מִשְׁפַּחְתִּית? לְפִי הָרַב עוֹבַדְיָה - מִי שֶׁאֵין לוֹ מָסֹרֶת חַיָּב לָלֶכֶת אַחֲרֵי מָרָן. לְפִי הָרַב אֵלִיָּהוּ - מִי שֶׁאֵין לוֹ מָסֹרֶת יָכוֹל לִבְחֹר מָסֹרֶת פְּסִיקָה שֶׁל רַב שֶׁהוּא מְקַבֵּל עָלָיו. לָכֵן, מֻתָּר לְאָדָם לִבְחֹר לָלֶכֶת לְפִי הָרַב אֵלִיָּהוּ, מֻתָּר לְהָפִיץ אֶת פְּסָקָיו, אֵין בְּכָךְ בְּעָיָה הִלְכָתִית לְפִי שִׁיטָתוֹ. מַדּוּעַ הָרַב אֵלִיָּהוּ לֹא "תִּקֵּן" אֶת הַבֵּן אִישׁ חַי לְאוֹר סְפָרִים חֲדָשִׁים? כִּי לְפִי שִׁיטָתוֹ, הַבֵּן אִישׁ חַי אֵינוֹ "אַחֲרוֹן רָגִיל" שֶׁחַיָּב לְהִכָּנַע לָרִאשׁוֹנִים, אֶלָּא פּוֹסֵק עַל־דּוֹרָתִי בַּעַל סַמְכוּת עַצְמָאִית, וְלָכֵן אֵין צֹרֶךְ "לְתַקֵּן" אוֹתוֹ עַל סְמַךְ מְקוֹרוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ לְפָנָיו. בְּנוֹסָף, הָרַב אֵלִיָּהוּ רָאָה אֶת פְּסִיקוֹת הַבֵּן אִישׁ חַי כְּנִגְזָרוֹת מִמָּסֹרֶת עֲמֻקָּה, לֹא רַק מִנִּתּוּחַ סִפְרוּתִי. שְׁתֵּי שִׁיטוֹת פְּסִיקָה סְפָרַדִּיּוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹמְדוֹת זוֹ מוּל זוֹ: שִׁיטַת הָרַב עוֹבַדְיָה יוֹסֵף, מָרָן = מָרָא־דְּאַתְרָא מֻחְלָט, פְּשָׁט קוֹדֵם לְקַבָּלָה, רִאשׁוֹנִים מַכְרִיעִים, אֵין לַחֲלֹק עַל מָרָן בְּרַבִּים, פְּסִיקָה מְקִלָּה יַחֲסִית. שִׁיטַת הָרַב מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ, מָרָן = יְסוֹד חָשׁוּב, לֹא בִּלְעָדִי, קַבָּלָה יְכוֹלָה לְהַכְרִיעַ, מָסֹרֶת בָּבְלִית עַצְמָאִית, מֻתָּר לַחֲלֹק עַל מָרָן, פְּסִיקָה מַחְמִירָה וּמָסָרְתִּית. שְׁתֵּי הַשִּׁיטוֹת לֵגִיטִימִיּוֹת, אַךְ הֵן שׁוֹנוֹת מַהוּתִית. וְעַתָּה לְאוֹר כָּל הַנִּתּוּחַ הַנָּ"ל אֲנִי מְבַקֵּשׁ לָדַעַת אֵיזוֹ שִׁיטָה מִשְּׁנֵי הַשִּׁיטוֹת הִיא מַתְאֶמֶת לִזְמַנֵּינוּ? אֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ הַכְרָעָה אֶלָּא נָתִיב בָּרוּר יוֹתֵר.

שלום רב לאוהבי תורתו, ראשית יש להעמיד את הדברים על דיוקם. גם הבן איש חי ראה במרן הבית יוסף מרא דארעא דישראל וקיבל את הוראותיו, וכמבואר בדבריו ברב פעלים (ח"ב חו"מ סי' ב'), שקיבלנו הוראות מרן ז"ל אף בבגדד וסביבותיה. אלא שבצד זה נתן משקל רב למנהגים קדומים ולענייני קבלה ושיטת רבנו האריז"ל, ולכן יש מקומות שנהג שלא כדעת מרן. ממילא אין נכון להציג את הדברים כהיפך גמור בין שתי השיטות, אלא כדרכי פסיקה שונות בתוך עולם הפסיקה הספרדי, כאשר לכל דרך יש את יסודותיה ואת מסורתה. כמובן, עולם הפסיקה ודרכי ההוראה רחב מני ים (ראה שו"ע סי' כ"ה ואחרונים שם וספרי כללי פסיקה שנכתבו לרוב), ואין המקום במסגרת תשובה זו להיכנס לכל גדריו ויסודותיו. אלא שבנוגע לנידון השאלה, יש לומר שהן דרכו של מרן הראשון לציון הגר"ע יוסף זצ"ל, אשר פסקיו התקבלו בחום ובאהבה אצל רבים, והוא פעל בכל כוחו להעמיד את שיטת מרן הבית יוסף על תילה, והן דרכם של גדולי חכמי בבל ורבותינו המקובלים וכן שיטת הראשון לציון הגר"מ אליהו זצ"ל, הן דרכים שיש להן מסורת ויסודות איתנים. יש לציין שגם מרנן הגר"מ אליהו והגרע"י זצ"ל היו מכריעים בכל שאלה לפי עניינה. לעיתים היו מקלים יותר ולעיתים מחמירים וכל מקרה לגופו. אגב מסופר על אחד מגדולי הצדיקים בדור הקודם, שכאשר תלמיד חכם אמר לו שהוא נוהג כדעת הרב עובדיה זצ"ל, השיב לו: "תלמיד חכם ויר"ש כמוך, ראוי לו להחמיר כדעת מרן הבן איש חי". כמובן שאין להביא מעשה זה כהכרעה, אלא שיש בו ללמד שגם עניינו ומדרגתו של האדם עשויים להיות שיקול בדרך הנהגתו. ולכן, אין הכרח שתהא דרך פסיקה אחת השווה לכל אדם. הדבר תלוי במסורת האבות, ברבותיו של האדם ובדרך הפסיקה שקיבל עליו, ובמידה מסוימת אף במדרגתו הרוחנית ובעניינים שבהם הוא עוסק. מי שיש לו מסורת ברורה, ראוי שימשיך בדרך שקיבל. ומי שאין לו מסורת פסיקה ברורה, ראוי שיבחר לעצמו דרך פסיקה ולא ילקט בכל ענין את השיטה הנוחה לו. בברכת התורה,