שלום וברכה, לאחרונה התבקשתי להיות אחראי על סימון הקונים הקונים את העליות בשבת וחג על ידי צירוף אותיות שמם והנחה של סיכות ?? על מה שקנו וכמה. רציתי לדעת מה ההלכה בעניין ואיפה המקורות כמובן ? תודה רבה ובברכת חג שמח.

שלום וברכה, מותר למכור את העליות. טוב שלא יהיה רשום סכום של כסף על הפתקים אלא לסמן בצורה כלשהי בלי סכום, כגון סיכה מסוימת לפי גובה הסכום. ואם כותבים סכום עדיף לא לכתוב "ש"ח", אלא לכתוב מספר ללא פירוט המטבע, ועדיף שיהיה רשום מספר של איזה פרי, כגון "50 תפוחים". בחיבור אותיות השם באופן שהזכרת נראה שיש חשש איסור כתיבה מדרבנן, ולכן יש להכין פתקים שכבר מוכנים מראש עם שמות האנשים שאין צורך לכתוב בשבת את שמות האנשים (ראה כל זה במשנה ברורה שכג כ, פסקי תשובות שכג אות ה, פסקי תשובות שמ אות יח, שש"כ כט נח). בהצלחה רבה! מקורות והרחבה: לגבי מכירת עליות בבית הכנסת אם הדבר אסור משום מקח וממכר כתב המ"ב (שו לג): "ובענין הכרזת מצות בבהכ"נ יש אוסרין ויש מתירין דלא שייך מקח וממכר אלא בחפץ הנקנה ובמקום שנהגו היתר אין למחות בידן". ובערוך השולחן (שו טז) כתב: "ומנהג ישראל תורה ואין לפקפק בה כלל. וכן כתב ביחוה דעת (ח"ב מא): "מותר למכור העליות לתורה ופתיחת ההיכל והגבהת ספר תורה בשבת ויום טוב, וכן מותר לתרום למוסדות צדקה וחסד או לבית הכנסת, שהכל צורך מצוה הם, ואין בהם משום איסור מקח וממכר בשבת". לגבי כתיבת סכום על פתקים כתב המשנה ברורה (שכג כ): "וגבאי צדקה אפשר דמותרין בפתקאות ליתן על שם האיש לזכרון משום דהוי חפצי שמים וכמ"ש בסימן ש"ז ומכל מקום טוב להחמיר היכא דאפשר בגרעין וכיוצא בזה וכן נהגו הקדמונים". וזה לשון הפסקי תשובות (שם): "וגבאי צדקה אפשר דמותרין בפתקאות ליתן על שם האיש לזכרון משום דהוי חפצי שמים" - והיינו אפילו רשום על הפתקאות סכום מעות, ואינו בכלל 'משא ומתן' שאסרו אפילו לצורך מצוה, כי מדובר בהתחייבות כספית לצדקה, ולא בקניית מוצרים. ומכאן המקור לְמַה שנוהגין להקל ולהשתמש בשבת בכרטסת עם שמות מתפללי בית המדרש ורשום עליהם סכומים שונים, והגבאי מצמיד סיכה משרדית לפי גובה הסכום שנדב העולה לתורה, וכן במגביות צדקה שעורכים בשבת מחלקים למתפללים כרטיסים כאלו וכל אחד לפי נדבת לבו מצמיד סיכה משרדית לגובה הסכום שרשום על הכרטיס. אמנם לפי מה שכתוב בהמשך דברי המשנ"ב: ומכל מקום טוב להחמיר היכא דאפשר בגרעין וכיוצא בזה, וכן נהגו הקדמונים. גם בנידון הנ"ל, כשאין חשש להפסד ולנזק לקופת הצדקה, נכון לנהוג שלא יהיה רשום על הכרטיס סכומי כסף כלל, אלא שם המתפלל בלבד, והגבאי יעשה סימן על ידי תחיבת סיכות משרדיות על הכרטיס, כשלכל סיכה שתוחב (או לצבע הסיכה) יש משמעות לסכום מסויים. ולענין לחלק בשבת קבלות על תשלום, או הודעות למתפללים על חובותיהם לקופת בית הכנסת - נתבאר לעיל סי' ש"ז אות י"ח". עכ"ל הפסקי תשובות. ובהערה (29) כתב הפסקי תשובות שאף למקילין לכתוב סכום, נכון שלא יהיה רשום סוג מטבע אלא מספר בלבד, ועדיף טפי שיהיה רשום שם של איזה פרי. לגבי אופן חיבור האותיות שהזכרת נראה שיש חשש כתיבה. ראה פסקי תשובות (סימן שמ, אותיות ט, יח, יט).