מה הדין אם מניין הפסיק את קריאת התורה באמצע הפרשה (בעליית רביעי) בגלל אזעקות מחשש לירי טילים, האם צריך להשלים את הפרשה בשבת הבאה? והאם אפשר להמשיך מהיכן שהפסיקו?

שלום רב, לכתחילה נכון לחזור בשבת הבאה ולקרוא מתחילת הפרשה הקודמת את כל הפרשה של שבוע שעבר, ואח"כ יקראו את פרשת השבוע. ויש מי שאומר שניתן להמשיך מהיכן שפסקו, וניתן לסמוך על דבריו במקום קושי וחשש לפירוק המניין. ונחלקו הפוסקים האם העולה הראשון (כהן) יעלה בקריאת כל הפרשה שעברה עם שלשה פסוקים מפרשת שבת זו, או שיקראו עד היכן שפסקו בפעם הקודמת ויוסיפו עוד שלושה פסוקים חדשים או יותר, ויעלו עוד עולים באופן שהעולה הרביעי יחבר בין הפרשיות, כמו בפרשות מחוברות (וראה את ההצעה שכתבנו למטה). מקורות: פסק הרמ"א (קל"ה ב'): "אם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בצבור – לשבת הבאה קורין אותה פרשה עם פרשה השייכה לאותה שבת (ועי' לקמן סי' רפ"ב)". ומקורו באור זרוע (ח"ב הלכות שבת סי' מה) וז"ל: "מעשה היה בקלוניא באחד שקבל בפתח-מלשון מריבה בשבת... ועיכב תפלה וקריאת תורה כל היום. וכשהגיע שבת הבאה צוה ה"ר אליעזר בר' שמעון זצ"ל.. שלא לדלג פרשה אחת מן התורה לפי כי מימות משה רבינו נתקן לקרות התורה בפרשיותיה ולהשלימה בכל שנה ושנה, כדי להשמיעה לעם מצות וחוקים". ועיין בדבריו שם, שאחרי שהביא ראיה לדבריו, הוסיף וז"ל: ואין לומר שאין לקרות משום טורח צבור, דהא אמרי' במס' סופרים שאפי' בעבור פסוק אחד חוזר וקורא כל הפרשה כדפרישית לעיל, ולא חיישינן משום טורח צבור וכ"ש לכל הפרשה שאין לחוש לטורח צבור, כאשר אנו עושים ברוב פרשיות שאנו קורין שתים ביחד כשהם מרובים על שבתות השנים, וכך הוא מצוה מן המובחר". ומשמע מדבריו שציבור שהחסיר קריאה בתורה צריך להשלים בשבת הבאה, אף שהדבר לכאורה נכפה על הציבור, כיון שהציבור מחוייב להשלים כל התורה בשנה. ואין בכך טירחא דציבורא וכו'. ומרן החיד"א (שו"ת יוסף אומץ סימן יב), ציין למסכת סופרים שהוזכרה לעיל, שאם דילג פסוק אחד בשבת אף שהתפללו מוסף חוזר וקורא, וכתב על כך: "נראה דאם לא נזכרו בהיותם בבית הכנסת רק אחר שהלכו לבתיהם וכל שכן אם לא נזכרו עד שעה שהלכו למנחה כבר עבר זמן ולא יחזור עוד". אמנם אין בכך ראיה לנידון שלנו, כיון שהחיד"א דיבר באופן ששכחו פסקו אחד, והיו שבעה קרואים והכל נעשה כתקנו, רק שהחסירו פסוק אחד, משא"כ בנידו"ד. והנה בנידון שאלתנו, כתב בבה"ל (סי' קל"ה ד"ה קריאת הפרשה) בשם השערי אפרים, שלא ימשיכו מהמקום שהפסיקו, ויש לכך שני טעמים (ראה פתחי שערים שער ז' י"א), א. משום חשד של הנכנסים לבית הכנסת, שיחשבו שהכהן התחיל באמצע פרשה, עיין שם. ועוד שאין לשנות את התקנה שתחילת הקריאה היה מתחילת הפרשה. ועיין בבה"ל (שם), בשם המג"א שהוא הדין אם ביטלו מחמת קטטה. ועוד דן (שם ד"ה אם בטלו) אם יש תשלומים גם אם ביטלו את קריאת התורה במזיד. אולם עיין בערוה"ש (סי' קל"ה סע' ו') שכתב על דברי הרמ"א, שאם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בצבור לשבת הבא קורין אותה פרשה עם הפרשה השייכה לאותו שבת. וז"ל "והוא הדין אם הניחו באמצע קורין לשבת הבא ממקום שהניחו עם הסדרה השייך לאותו שבת". ולכן כיון שכף החיים ועוד פוסקים נקטו כדעת השערי אפרים ואף לא ציינו לדברי ערוה"ש, כן ראוי לפסוק לכתחילה, מכל מקום ניתן לסמוך על ערוה"ש בעת הצורך. בפרט שמשמע מדברי השערי אפריים שהוא רק "מצדד" לכך (בה"ל שם). והסכים לכך, הג"ר אברהם צבי הכהן שליט"א. ולגבי מה שכתבנו, שהעולה הראשון, הכהן, יקרא את כל הפרשה ויקרא עוד את עליית הפרשה של שבת זו הנוכחית, כן כתב כה"ח (סי' קל"ה אות ה') בשם פתח הדביר, כדי שכל העולים יהיו מחיובא דיומא של הפרשה הנוכחית, יש לקרוא לעולה הראשון את כל הפרשה הקודמת, ובנוסף פסוקים מהפרשה החדשה, והוסיף שכולם מודים בדבר זה, עיין שם. אולם בבה"ל (שם ד"ה קריאת הפרשה) כתב בשם השערי אפרים, שיקרא עוד ג' פסוקים או יותר מה שלא קרא בשבת שעברה, כלומר שהעולה הרביעית יחבר את שני הפרשיות (כמו פרשיות מחוברות). וכיון שיש צדדים לכאן ולכאן, יש לבחון עם הבעל קורא אם יהיה לו קושי לקרוא כ"כ הרבה ברצף, ואז טוב שיעשה כדעת השערי אפרים, אחרת, יש לנהוג כדעת פתח הדביר, שכתב שזו הכרעה מוסכמת, וכדי שכל העולים יהיו מחובת הפרשה של השבת שהיא העיקרית. בברכה רבה,