איפה אלוקים היה בשמחת תורה?

השאלה מניחה בקרבה הנחות שגויות בצורה עמוקה מאוד. כביכול מכיוון שהקב"ה כולו טוב לכן אמור לקרות רק טוב והוא לא מניח לרע להופיע בעולם. או גרוע מכך כאילו את הרע פועל ח"ו מישהו אחר. זאת האמונה הפרסית שיש שני אלים אל הטוב ואל הרע חלילה. כל מי שמכיר מעט את העולם וגם את ההיסטוריה יודע שהקב"ה "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע". ואנחנו מצווים להודות לה' גם על הרע שמופיע בעולם. אנחנו חוזרים בכל יום ערב ובוקר על המצווה "בכל מאודך" בכל מידה ומידה שמודד לך הוי מודה לו במאוד מאוד. והסיבה היא, שאנו מודים לו מפני שאנו מאמינים באמונה שלמה ועמוקה שגם הדברים שבעיניים שלנו ובצדק נראים כאינם טובים [על כן אנחנו מברכים עליהם 'דיין האמת' ולא 'הטוב והמיטיב'], מכל מקום בעיניים עליונות יותר שמכירות את כל המעמקים ואת כל העתיד - הקב"ה פועל הכל לטובה גדולה ועצומה. ואדרבה הטוב הגנוז ברע הוא עוד יותר עמוק ועוד יותר עליון ולכן אנו מודים עליו "מאד מאד". המבט הזה הוא מיסודות האמונה היהודית. השאלות האלו הגיעו מהשואה וממקומות דומים בידי מי שנשתכחה בהם אמונת היסוד הזאת, או על ידי מי שכפרו באמונת אומן האמתית שמברכת על הרעה כשם שמברכת על הטובה.