שלום רב וחג שמח אבי נפטר בי״ג באייר בשנה שעברה ואמי נפטרה ונקברה בי׳ בניסן (8/4/25) בשבוע שעבר. אנו מתחבטים במספר שאלות: 1. האם אפשרי לציין את המועדים ביחד לפי יום השלושים של אמא? מועד ה30 אמור להיות ב7/5/25. האם אפשרי להקדים ל6/5? 2. לגבי השנים הבאות: האם ניתן יהיה לציין את ימי הזכרון השנתיים של שניהם יחד? מודה מקרב לב על עצתכם והדרכתכם.

לשואלים הנכבדים, 1. אם יש קושי להגיע פעמיים ניתן לעלות לקברים פעם אחת. ישנה דעה שמאפשרת להקדים או לאחר את העלייה לקבר בשלושה ימים מהתאריך המדויק. לאור זאת, אפשר לעלות לקבר (וגם לעשות אזכרה כמנהג הספרדים שנוהגים לעשות סעודה עם דברי תורה לעילוי נשמת הנפטר) ביום י' או י"א באייר (8–9.5.25), כך שתהיה בטווח של שלושת הימים לשני ההורים. לגבי שאר הדברים (קדיש, תפילות, השכבה, נר נשמה, וכמובן שאר הלכות האבלות) תעשו בתאריכים המדוייקים של כל אחד מההורים. חשוב להדגיש שסיום השלושים לעניין האבלות של אמא שלך הוא ביום ז' אייר (5.5.25), משום שהרגל קיצר אותו. אך לעניין העלייה לקבר, והאזכרה המנהג היותר מקובל הוא רק לאחר שלושים מלאים (יום ט' באייר -7.5.25). 2. עדיף לעלות לקבר כל אחד בזמנו, אך אם קשה לעלות פעמיים אפשר לעלות פעם אחת לקבר (נראה שעדיף בתאריך של האמא כי התאריך שלה היא לפני התאריך של האבא, ועדיף להקדים מאשר לאחר). וכן אם קשה לכם להתאסף פעמיים לערוך סעודה עם דברי תורה עבור כל אחד מההורים בנפרד אפשר להתכנס פעם אחת ולעשות סעודה עם ברי תורה, אך שאר הדברים יש לעשות כל אחד בתאריכים המדויקים כנ"ל. מן השמים תנוחמו! מקורות והרחבה: 1. חג הפסח קיצר את השבעה. ושוב מונים עוד 16 ימים לאחר החג, ולכן השלושים מסתיים ביום ז' אייר (שולחן ערוך או"ח תקמח סע' יב-טז). לעניין תספורת על הורים אין להסתפר לפני סיום שלושים יום מלאים ורק לאחר גערה, כלומר שאומרים לאבל ששערותיו ארוכות (סע' ט). לעניין הקדיש כתב המשנה ברורה (תקמח נב) בשם הפמ"ג שהחשיבות של השלושים לעניין הקדיש הוא בסיום שלושים מלאים ואינו מתקצר על ידי הרגל. וכן כתב היביע אומר (ח"ז יו"ד מב) לעניין האזכרה, וכן כתב בספר הליכות שלמה פסח (יב טו) לעניין העלייה לקבר. ויש מנהג לעלות לקבר ולעשות אזכרה בסיום השלושים שהתקצר, ולא בסיום השלושים המלאים (בדברי היביע אומר והליכות שלמה שם מובאים דברי החולקים עליהם). אם רוצים אפשר לעשות כמנהג זה. בשולחן ערוך (יו"ד שדמ כ) מוזכר שעולים לקבר בסיום השלושים ובסיום השנה. ובנטעי גבריאל (עו יח) כתב שניתן להקדים או לאחר שלשה ימים לפני או אחרי. עדיף להקדים מאשר לאחר (כך כתב כף החיים תקסח עח, וילקוט יוסף שצא נח). האזכרה אינה חובה ממש. כך כתב הילקוט יוסף (שצא נז): "ואמנם אם התעורר איזה קושי בעריכת האזכרה ביום חמישי, יכול לדחות את האזכרה ליום ראשון. וכבר ביארנו לעיל שכל הסעודות שעורכים ביום השבעה, ביום השלשים וביום השנה, אינם חיוב על פי ההלכה, אלא מנהג שנהגו בו כדי להרבות זכויות למנוח על ידי הברכות שיברכו הקרואים. ולכן אם מתעורר איזה קושי בעריכת סעודה בימים הנזכרים, יסתפקו בעריכת אזכרה בדברי תורה וכדומה. ואם אפשר יחלקו לצבור מיני תרגימא, שיברכו מזונות העץ והאדמה, וברכה שלאחריה". ומכיוון שאין חובה נראה שאפשר לעשות שלא בתאריך המדויק, ולחבר אזכרה של שני ההורים במקרה הצורך. 2. נוהגים לעלות לקבר גם ביארצייט (גשר החיים כט אות א). אך אינו חובה. בספר כל משאלותיך (עמ' תקכב) נשאל הגר"ח קנייבסקי: "היום ביארצייט כאשר עולה לקברו של אביו זקוק לשם כך למטפלת לילדים ויעלה לו 100 ש"ח. אך אם ילך למחרת לא יצטרך לשלם, והוא אברך דחוק? תשובה: בשאר שנים לא שנה ראשונה, בכלל אין לזה מקור, והחזון איש אמר להרב אורי קלרמן כאשר רצה לנסוע לקבר אביו ביארצייט: "ומה עם ביטול תורה?". אכן השנה הראשונה שיש לזה מקור לא כתוב דווקא באותו יום אלא סוף השנה יום קודם או אחר כך זה גם טוב". ושוב אמר רבינו (הגרח"ק) לגבי עליה לקבר אמו על חשבון ביטול תורה: ביום השנה בראשון צריך ללכת, כי זה דינא דגמרא ושולחן ערוך". עכ"ל הספר כל משאלותיך. ובהלכות אבלות לרב רימון עמ' 193 הע' 263 הביא כמה גדולים שלא נהגו לעלות כלל לקברים (הגר"א, רבני משפחת סולוביצ'יק, הגר"מ פיינשטיין). למסקנה - מכיוון שיש הפרש גדול בין התאריכים עדיף שלא לחבר את העלייה לקבר והאזכרה אלא לעשות לכל הורה בנפרד. אך כשקשה לאסוף את כולם פעמיים אפשר לחבר, שהרי אינו חובה כנ"ל.