הרבה אנשים טוענים שבמלחמה גם ילדים ותינוקות מוגדרים כאויב ולכן בעיקרון אנחנו צריכים להרוג אותם. הם מסבירים שהילדים של האויב ייגדלו ויהיו בעצמם מחבלים שיהרגו אותנו, שהמחבלים של היום הם הילדים שלא הרגנו במלחמות הקודמות, וגם משווים את זה למחית עמלק. האם יש בהלכה דרך חשיבה כזאת, האם מותר להרוג ילדי האויב, בגלל מה שהם כנראה יעשו בעתיד.

שלום וברכה! כפי שהוזכר בתשובה הקודמת, באופן כללי התורה אומרת שבמלחמה אין הורגים נשים וילדים, אלא רק את הגברים, שהם הלוחמים (דברים כ', יג-יד). וכך נפסק להלכה (רמב"ם מלכים ו', ד): "ואין הורגין אשה ולא קטן (- דהיינו ילד)". דהיינו שהטענות שטוענים אותם אנשים הן מנוגדות לתורה ולהלכה. כפי שאנשים מעלים את הטענות הללו היום, אותן טענות היו כמובן שייכות בעיקרון גם לגבי המלחמות שבעבר, ואף על פי כן התורה אומרת שאין להרוג ילדים במלחמה. גם אם יש חשש שהילדים הללו יגדלו ויהפכו לאויבים ומחבלים, התורה קובעת שהחשש הזה אינו מצדיק את הריגתם, ואסור להורגם בגלל חששות עתידיים כאלה. לגבי ההשוואה למחיית עמלק - מחיית עמלק היא מצוה מוגדרת מאד, אך ורק כלפי העם העמלקי הספציפי, צאצאיו של עמלק נכדו של עשיו. אין גדר כללי שאויבי ישראל לדורותיהם מקבלים גדר של "עמלק", אלא המצוה נאמרה אך ורק כלפי העם העמלקי. במציאות של ימינו העם הזה כבר אינו קיים, ולפיכך מצוה זו כבר אינה מעשית בדורותינו. כך פשוט בכל דברי הפוסקים, שהדין של מלחמת עמלק נאמר כפשוטו, על צאצאיו של עמלק ולא על אף עם אחר. כך למשל מגדיר הרמב"ם (הלכות מלכים א', א) את גדר המצוה: "להכרית זרעו של עמלק" - הדברים כפשוטם, זרעו של עמלק ותו לא. אין שום איזכור לכך שמצוה זו עשויה לחול כביכול גם על אומות אחרות. ועיין גם במורה הנבוכים ג', נ, שם מדגיש הרמב"ם בצורה ברורה שהמצוה חלה רק על זרעו של עמלק ולא על משפחות אחרות מבני עשיו או מעמים אחרים. כמה מן הפוסקים גם מציינים שמתוך כך מצוה זו הפכה כיום לתיאורטית ואין לה כיום יישום מעשי כלשהו, כיוון שצאצאיו של עמלק כבר אינם מוכרים לנו (עיין למשל ספר החינוך מצוה תכ"ה). אוסיף עוד, שיש המצטטים אמירה בשם "רבני בית בריסק", שעל פיה כל אומה שצוררת לעם ישראל חל עליה הדין החמור של מחיית עמלק. אולם עיון בדברים במקורם מגלה את ההפך הגמור: הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל (איש האמונה, מאמר "קול דודי דופק", הע' 23; הררי קדם, חלק א', סימן קפ"ו) מביא אמירה כזו בשם אביו, ר' משה סולובייצ'יק, שכל אומה שנלחמת בישראל מקבלת במידה מסוימת גדר של עמלק. אולם הרב סולובייצ'יק שם מבאר באופן מפורש שההשוואה של אומות כאלה לעמלק היא רק ביחס לעצם החובה לצאת למלחמה כנגדן, אבל חיוב מחיית עמלק חל אך ורק כלפי זרע עמלק ולא לגבי שום אומה אחרת, גם אם היא זוממת לכלות את ישראל ונלחמת בנו. וכך בחריפות רבה בדבריו של בן דודו, הרב יוסף דב סולובייצ'יק מירושלים (מובאים ב"ישורון" ח', עמ' שע"ח): "ברור ופשוט דהמצוות עשה של מחיית עמלק הוא רק על העם של עמלק עצמו, היינו אלה שהם יוצאי חלציו של עמלק בנו של אליפז. והנה יש שהדפיסו בשם מרן הגר"ח זצ"ל (- ר' חיים מבריסק), שאמר דהמצוות עשה של מחיית עמלק אינו רק על זרע עמלק בלבד, אלא גם על כל אותן הרשעים שבכל הדורות הנלחמים כנגד ה' ועמו והולכים בדרכו של עמלק, שגם הם בכלל המצוות עשה לאבד את זכר עמלק... ודברים אלו אסור לאומרן ואסור לשומען, דברור דהמצוות עשה של מחיית עמלק היא דוקא על זרע עמלק שיצאו מעמלק בנו של אליפז בן עשו." (בשולי הדברים יש להבהיר, כפי שנאמר בתשובה הקודמת - הדיון הוא לגבי הריגה מכוונת של ילדים ותינוקות, שדבר זה נאסר גם בשעת מלחמה. אולם בשעת מלחמה לא ניתן להימנע לחלוטין מפגיעה באוכלוסיה ובכלל זה גם בילדים, כתוצאה מנזק אגבי של הפצצות וכדומה, או כתוצאה ממצב של רעב ומחסור שנוצר בשטח האויב. מצבים כאלה, אף שהיינו מעדיפים להימנע מהם, הם הכרחיים, ולא ניתן להימנע מהם באופן מלא. דרישה להימנע באופן מוחלט מכל סיכון לאוכלוסיה משמעה חוסר יכולת להילחם בכלל וחוסר אפשרות של עם ישראל להתגונן מפני אויביו, ולפיכך התורה לא הציבה דרישה כזו.)