שלום. בהמשך לתשובת הרב איך אפשר לענות לאומרים שהחכמים כביכול גנבו את ההנהגה מהכהנים. תודה כבוד הרב

שלום וברכה! בתנ"ך אכן אנו מוצאים שלכהנים וללוויים היה תפקיד משמעותי בידיעת התורה ובלימוד התורה לציבור: כך למשל, בספר ויקרא (י', ט-יא), הקב"ה אומר לאהרן הכהן: "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ... וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה." דהיינו שחלק מתפקידם של הכהנים הוא לפסוק הלכה ולהורות אותה לעם. וכן בפרשת וזאת הברכה, בברכת משה לשבט לוי, נאמר (דברים ל"ג, י): "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל". וכך אנו מוצאים גם בדברי הנביאים, כגון ביחזקאל (מ"ד, כג): "וְאֶת עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם". ובמלאכי (ב', ד-ז): "...לִהְיוֹת בְּרִיתִי אֶת לֵוִי אָמַר ה' צְבָאוֹת... תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ... כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ...". אולם במקביל ניתן לראות בבירור שההנהגה התורנית לא היתה בידי הכהנים בלבד, אלא היו שותפים בה בהחלט גם חכמים שאינם כהנים: במינוי השופטים בפרשת יתרו (שמות י"ח) נאמר: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת... וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת". בפרשת בהעלותך (במדבר י"א) ממנה משה שבעים איש להנהיג את העם, שזוהי הסנהדרין הראשונה, ושם נאמר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל... וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם...". שבעים הזקנים נבחרים מתוך כלל זקני ישראל, וכמובן לא ייתכן שהם כהנים, שהרי באותו זמן הכהנים הם מעטים ביותר, רק אהרן ובניו. וכך מתארים חז"ל (סנהדרין י"ז א), ששבעים הזקנים נבחרו באופן שווה ככל האפשר מכלל השבטים. בפרשת "כי יפלא ממך למשפט" (דברים י"ז, ח-יג) התורה מגדירה לדורות את הגוף שיפסוק הלכה לכלל ישראל, הסנהדרין, ושם נאמר: "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט:... וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט..." אכן נזכרים הכהנים, אבל נאמר במפורש שלא רק כהנים חברים בסנהדרין אלא גם שופטים אחרים. במקומות רבים מזכירה התורה את "זקני העיר" בתור ההנהגה הרוחנית, שאחראית על המשפט (דברים י"ט, יב; שם כ"א, יט; שם כ"ב, טו) ותחומים הלכתיים נוספים כגון חליצה (שם כ"ה, ח). וכך גם בנביאים (כגון בשמואל א ט"ז, ד; רות ד', ב). נשים לב - בזמן שעם ישראל יושב כל שבט בנחלתו, ולכהנים וללוויים יש ערים מיוחדות שבהן הם יושבים, הרי בהכרח "זקני העיר" אינם כהנים, אלא בני אותו שבט שכלל תושבי העיר שייכים אליו. וכך נאמר במפורש בתורה (דברים ט"ז, יח): "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ" - "שעריך", הערים, מחולקות על פי השבטים, וממילא גם השופטים והשוטרים הם מבני אותו השבט. הבחנה זו שבין זקני העיר והשופטים לבין הכהנים מופיעה במפורש בפרשת עגלה ערופה (דברים כ"א): "וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל. וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל. וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל. וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה' וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע. וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל." ישנם "זקניך ושופטיך", הנהגה רוחנית של כלל ישראל, שחז"ל מזהים כחברי הסנהדרין (משנה סוטה ט', א), וישנם "זקני העיר", ההנהגה הרוחנית המקומית. בנוסף להם ישנם גם הכהנים. לכל אחת מן הקבוצות יש תפקיד מיוחד בפרשיה זו, ומן הפסוקים עולה בבירור שישנה הפרדה בין הזקנים לבין הכהנים. כך גם בנביאים, אנו מוצאים לא פעם את ההבחנה הזו. כך למשל בספר יהושע (ח', לג): "וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד (- מול) הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה'...". ובירמיהו (ב', ח): "הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה' וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי..." - ישנה הפרדה בין "הכהנים" לבין "תופשי התורה". כך גם לגבי ההנהגה הרוחנית של הנביאים - היו נביאים כהנים, כגון ירמיהו וזכריה בן יהוידע, אך נביאים רבים היו משבטים אחרים, וכדברי חז"ל (סוכה כ"ז ב): "אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים". כך שהטענה שבימי קדם ההנהגה הרוחנית היתה נתונה בידי הכהנים בלבד, ולאחר מכן חכמים שאינם כהנים "גנבו" מן הכהנים את ההנהגה, אין לה על מה שתסמוך. התורה מדריכה שההנהגה הרוחנית תכלול גם כהנים אך בהחלט לא רק כהנים, וכך היה בכל הדורות. אכן מסתבר שבתקופה הקדומה היה לכהנים משקל גדול יותר בהנהגה הרוחנית, משום ששאר השבטים ישבו בנחלותיהם ועסקו בפרנסתם בעוד שלכהנים לא היתה נחלה והם התפרנסו ממתנות הכהונה, כך שהם היו פנויים יותר לעבודת ה' וללימוד התורה. המציאות הזו מקבילה למציאות של אברכים בימינו, שאינם עוסקים בעיסוק לפרנסתם ומקדישים את זמנם לתורה, וכך חלקם מגיעים לתפקידים של לימוד תורה, פסיקת הלכה והנהגה רוחנית. אך כפי שראינו, גם באותה תקופה היו רבים שהגיעו להנהגה רוחנית גם משאר השבטים. הפער שהיה בתחילה לטובת הכהנים הצטמצם בבית שני, כאשר הישיבה בארץ כבר לא היתה על פי נחלות השבטים, ועוד יותר לאחר החורבן, כאשר חלק ממתנות הכהונה כבר לא התקיימו. ולפיכך בהנהגה הרוחנית בדורות שלאחר החורבן כבר אין הבדל בין כהנים לבני שבטים אחרים, וכדברי חז"ל (ספרי במדבר קי"ט; אבות דר' נתן נוסחא א' פרק מ"א): "כתר כהונה זכה בו אהרן", "כתר תורה... כל הרוצה ליטול יבוא ויטול".