שלום כבוד הרב. ברצוני לשאול שאלה שקשורה לעיתונים שבהם היה כתוב שם ה’ (אלוקים עם ה) מצאתי עיתונים כאלה בבית שלי, וידעתי שצריך לשמור עליהם, או לפחות לשים אותם בצד כדי שלא ייזרקו בטעות. אמרתי לעצמי שאני אזיז אותם, כדי למנוע מצב של ביזוי — אבל דחיתי את זה קצת, ובסופו של דבר שכחתי מזה. כמה ימים לאחר מכן, אבא שלי (שלא ידע מה יש בהם) זרק אותם לפח הגדול של הבניין, ושם חלקם התלכלכו ממש מלכלוך נוזלי ומאוכל שזרקו לשם כשראיתי את זה, הרגשתי שלא ראוי להשאיר אותם כך, והלכתי להוציא את העיתונים מהפח. העיתונים היו חלקם עם קרעים קטנים והיה להם את הלכלוך שאמרתי , אבל הוצאתי אותם ושמתי אותם בתוך שקית סגורה, בארון ליד הכניסה לבית, כדי שיישמרו עד שאדע מה לעשות. השאלות שלי הן: 1. האם נהגתי נכון כשניסיתי להציל את העיתונים מהפח למרות מצבם? 2. האם העובדה שדחיתי את הטיפול בהם ואז הם נזרקו נחשבת כעבירה או ביזוי מצדי? 3. כעת, כשהעיתונים מלוכלכים מאוד, חלקם נרטבו קצת ועם ריח רע — האם עדיין יש חיוב להביאם לגניזה, או שמותר לעטוף היטב ולזרוק? 4. האם עצם זה שהחזקתי אותם בבית שלי לאחר שהיו בזבל עלול להיחשב כפוגע בקדושת הבית? אשמח מאוד להכוונת הרב, כדי לדעת איך לנהוג עכשיו — גם מבחינה הלכתית וגם כדי לנהוג ברגש נכון ובכבוד כלפי שם ה’. תודה רבה מראש

שלום רב לשואל היקר. 1. נהגת נכון ואשריך על כך. הדבר מעיד על יראת שמיים. שם א-לוהים הוא מהשמות שאינם נמחקים וטעונים גניזה. 2. אין זה נחשב לעבירה כיון שזה נעשה בשוגג וגם מי שזרק את העיתון לא עשה זאת מתוך ידיעה ויש לצרף את השיטות שכתבתי למטה. 3. אם מופיע שם מהשמות שאינם נמחקים (ראה למטה), יש לגונזו כל עוד האותיות ניכרות. די בכך שגוזרים את אותו חלק עם שם ה' ואפשר לזרוק את השאר. 4. אין בכך פגיעה בקדושת הבית, אדרבא השמירה שלך על קדושת השם עושה רק טוב לכל הסובבים אותך. מקורות: ראה במס' (ר"ה יח:): שעשו יום טוב בזמן שביטלו את אזכרת שם שמיים בשטרות כדי שלא יהיו מוטלים באשפה, מכאן ניתן ללמוד כמה חכמים הקפידו שלא לכתוב שם שמים סתם בשטרות. הנה מבואר בדברי מרן השו"ע (יו"ד סי' רע"ו סע' ט') שאף שכל כתבי הקודש טעונים גניזה, יש הבדל בין דברי תורה, ובין שבעה שמות של הקב"ה. כיון שבהם יש איסור מחיקה ואפילו אות אחת. שבעת השמות הם: הויה, אדנות, א-ל, א-לוה, א-להים; ש-די; צב-אות. ויש מוסיפים גם את השם א-היה אשר א-היה. כאשר המחיקה נעשית בגרמא ולא ביידים, כמו בנדון השאלה, שמי שהניח בבית לא זרק בעצמו לפח יש המתירים במקום צורך להניח במקום גניזה ומשהו אחר, גוי, מוחק בעצמו (נודע ביהודה תניינא, אורח חיים יז). יש להוסיף לגבי עיתון או עלון שבת שיש בו דברי חול ודברי תורה. שיש מחלוקת בין הפוסקים באיזה אופן העלון טעון גניזה. יש לציין שיש אומרים, שאם לא היתה כוונה לקדש את השם, אין חובת גניזה (כ"כ הש"ך יו"ד סי' רע"ו סקי"ב, ומרן היביע אומר ח"ד יו"ד סי' כ"א). ולכן בעיתון שרובו דברי חולין, יש שכתבו להקל, בצירוף הסוברים (חינוך מצווה תל"ז ושו"ת עין יצחק או"ח סי' ה' אות ד') שאין איסור מחיקת ד"ת שאין בהם שם ה'. יש שכתבו כי כאשר העלון נעשה לצורך שימוש חד פעמי, ניתן להקל שלא לגונזו (משיב דבר ב, פ; ציץ אליעזר ג, א). ומעין זה כתב האגרות משה (או"ח ד' ל"ט ע"פ האחיעזר יו"ד מ"ח) כי כל ספר קודש העוסק בתושב"ע, אם אין מתכוונים ללמוד בו יותר, אין חובה לגונזו. וראה עוד מזה מדברי פוסקי זמננו בספר גנזי הקודש (פרק י' סע' ג'-ד'). ברכת ה' עליכם,