בשני המקורות האחרונים בגמרא כן משמע שכזית הוא בערך 30-40 סמ"ק, לגבי הגמרא בירושלמי יומא, כתוב שהגדול מחזיק ארבעה קבין, שזה לפי הגודל הכי קטן כ-6 ליטר, והקטן מחזיק כשני זיתים. אז אם אדם גדול יכול להחזיק בידיו 6 ליטר, הגיוני שהקטן יחזיק 100 סמ"ק, ולגבי הגמרא בשבת, אם לוקחים רביעית שזה 75-85 סמ"ק, של דם אז אם הוא נקרש הוא נהיה בערך חצי או 40% שזה 30-40 סמ"ק

שלום וברכה! א. לתועלת הקוראים נסביר את דברי הירושלמי שהזכרת (יומא ה', א): מסופר שם על כהן גדול שידו היתה גדולה מאד, מחזיקה ארבעה קבין, ולעומת זאת על כהן גדול שידו היתה קטנה מאד, מחזיקה כשני זיתים. אתה טוען שהידיים הקטנות החזיקו כ-100 סמ"ק, ומתוך כך שיעור כזית הוא כ-50 סמ"ק. ובכן: ראשית, יש שהציעו שהמידות שם נאמרו בלשון גוזמה, וכפי שמופיע בכמה מקומות בגמרא ובמפרשים, שלעיתים "דיברו חכמים לשון הבאי" (עיין תמיד כ"ט א). שכן שיעור החופניים הגדולות שמופיע שם הוא גדול עשרות מונים מחופניים רגילות (כתבת שארבעה קבים הם 6 ליטר - ליתר דיוק, לפי שיעור גר"ח נאה הגודל הוא כ- 5.5 ליטר, אבל עדיין זה כמובן גדול מאד), וקשה להאמין שבימי בית שני היה אדם גדול כל כך. (יש שחישב את גובהו של אותו כהן אם ניקח את המידות של ידיו כפשוטן, ויצא לו גובה של 80 מטר. לפי זה, הוא לא יכול היה כלל להיכנס להיכל ולקדש הקדשים לעבוד את עבודת יום הכיפורים.) אם אכן זו לשון גוזמה, כמובן אין מקום לנסות לברר על פי ההיגיון והסברה מה היה גודל החופן של אותו כהן, ולהסיק מתוך כך מסקנות לגבי גודל הזית. אבל גם אם ניקח את המידות כפשטן, אין להסיק מכך את המסקנה שלך, משתי סיבות: בפירוש קרבן העדה על הירושלמי שם, מפרש את המידות הללו לא על שיעור חפניים של הכהנים הללו אלא על שיעור הקומץ שלהם, השיעור שנכנס ביד אחת ("שלא היתה ידו מחזקת אלא כשני זתים"). לפי פירוש זה, בהכרח אין הכוונה לגודל של 100 סמ"ק כפי שכתבת, שהרי מידת הקומץ של אדם בינוני כיום היא קטנה בהרבה, והיא בסביבות 26 סמ"ק, ושם בירושלמי מדובר על אדם שאינו בינוני אלא קטן במיוחד. ואם כן, אדרבה, מסתבר שמדובר על שיעור של בסביבות 10 סמ"ק או אף פחות, שזה אכן שיעור של שני זיתים של ימינו. גם אם נפרש שלא כקרבן העדה, אלא שהמדובר הוא על שיעור חפניים (ולא קומץ) של אותו כהן, עדיין איני רואה שום סיבה להגיע למסקנה שאליה הגעת. אתה כותב "אם אדם גדול יכול להחזיק בידיו 6 ליטר, הגיוני שהקטן יחזיק 100 סמ"ק", אבל כיצד אפשר לשער את הגדלים הללו על פי ההיגיון? הרי מידה כזו של 6 או 5.5 ליטר ודאי אינה מידה הגיונית לחפניו של אדם, ואם אכן נתפוש את דברי הירושלמי כפשוטם, שהכהן עם הידיים הגדולות היה בעל מידות ענקיות כל כך, אז גם ייתכן שהכהן עם הידיים הקטנות היה בעל ידיים קטנות במיוחד, כך שהנפח של חפניו היה כ-10 סמ"ק. אכן זה גודל קטן בהרבה מן הגודל של חפניים נורמליים כיום, אבל באותה מידה החפניים הגדולות שמתוארות שם הן גדולות בהרבה מן החפניים הנורמליים כיום, ואם הגודל הגדול הזה הוא אפשרי אז גם הגודל הקטן הזה הוא אפשרי. בלשון אחרת: אתה מניח כנראה, שאם החופן הגדול המתואר שם הוא גדול מאד, אז גם החופן הקטן הוא גדול יחסית ואינו קטן מאד. אבל אדרבה, בפשטות הירושלמי בא לתאר שני אנשים קיצוניים במיוחד, שהאחד גדול מאד והשני קטן מאד, וכשם שהחופן הגדול הוא גדול בהרבה מן הגודל הנורמלי, כך גם הקטן הוא קטן בהרבה מן הנורמלי. ב. לגבי קרישה של דם: בכמה מאמרים ראיתי שהדבר נבדק, והיחס של דם קרוש הוא קטן בהרבה, בערך 16%. עדיין זה לא מתאים לכזית הקטן, אבל גם לא לשיעור כזית של חצי ביצה. ועיין עוד בסוגיה בשבת ע"ז א, שמופיעה שם מחלוקת תנאים: ר' יוסי בר' יהודה אכן סובר שרביעית דם שנקרשת מגיעה לשיעור כזית, אבל ר' נתן סובר שרביעית יין שנקרשת מגיעה לשיעור כזית, ואילו בדם מספיק שיעור קטן יותר של דם נוזלי כדי להגיע לשיעור כזית ביבש. על פי הדעה של ר' נתן השיעור נראה מתאים לכזית של ימינו, וכך ראיתי מי שכתב, שעל פי דעה זו גודל כזית הוא בערך 4 סמ"ק.