לפני כשבוע נגנב ממני מכשיר הטלפון הנייד ומאז אינני יכולה להשתחרר מריגשות טינה קשים כלפי הגנב. על אף שאני אומרת מדי יום לפני קריאת שמע שעל המיטה: " הריני מוחל... ולא יענש שום אדם בסיבתי", אני מוצאת שקשה לי מאוד להתכוון בדברים אלו, ואינני חושבת שאני יכולה באמת לסלוח לגנב, וכל שכן לקוות שלא יענש. האם עליי להמשיך ולהגיד משפטים אלו לפני קריאת שמע אף על פי שאינני שלמה איתם כלל וכלל? כיצד התורה מתייחסת לשאלת סליחה לגנבים אשר אינם מביעים חרטה על מעשיהם?

אמירת "הריני מוחל" שלפני קריאת-שמע לא מכוונת כלפי מי שהזיק אותך בממון, שאינך צריכה למחול לו עד שיחזיר את הממון, אלא כוונתה למי שפגע בכבודך וכדומה.