שלום רב, רציתי לדעת בבקשה מה היחס של מתן כשרות למוצרי קוסמטיקה לעומת מתן כשרות למוצרים אכילים? ומה עפ"י המלצת הרבנות הראשית נשים צריכות לבדוק לפני שרוכשות מוצרים קוסמטיים שונים? עד כמה לחשוש ולהזהר מכיוון שישנו קושי לבדוק את פירוט הרכיבים לפעמים ולראות לדוג אם המוצר מורכב רק משמנים שאז צריך לחשוש יותר שמא יש פער ברמת הפגימה של המוצר או השמן שאולי יכול להיות אכיל ואז צריך תעודת כשרות? או שאולי במוצר שנועד לשפתיים גם צריך לשים לב יותר...? אולי אשה צריכה לטעום כל תכשיר ולדעת אם הוא פגום או ניתן למאכל?(לטעום ואז לירוק). מעוניינת לדעת שיטה מעשית כדי שאוכל בכל זאת להשתמש בתכשירים רבים ללא חשש. תהיתי איך יש רק מעט מאוד תכשירים לשימוש חיצוני עם ת. כשרות. ושאין לציבור ובפרט לנשים מודעות לגבי כשרות בשונה מחנויות למאכל שנזהרים בהם יותר ובודקים כל מוצר ומוצר אם יש עליו ת. כשרות? שאלה שנייה, אם יש לי כל מיני שמנים ולא יודעת מה עלי לבדוק אני יכולה לערבב אותם לפני השימוש עם מוצר שאינו אכיל כדי לפגום את המוצר וככה למנוע ספק כשרות? אולי יש גם סיבות נוספות שמצריכות כשרות מטעמי הנאה אחרים... ואם זה משנה אם מערבבת במטרה לפגום, על העור של כף היד ולא בכלי, עפ"י זה האם צריך לחשוש ממגע של שמן אכיל ללא כשרות, בכלל כגון כשנוגעים בבקבוק?. דבר שלישי שרציתי לדעת אם אפשר..., יתכן ששמן אתרי ושמן בכבישה קרה מחו"ל נחשבים לכשרים למאכל גם ללא תעודת כשרות?

ב"ה שלום וברכה מובא במשנה ברורה באור הלכה בהלכות שבת סימן שכו בד"ה: בשאר חלב - שרבינו תם התיר לרחוץ בשומן לא כשר כי רחיצה וסיכה לא נחשבת כאכילה. לעומתו הוא מביא שהגאון מוילנא פוסק שסיכה נחשבת כאכילה ולפחות יש בזה איסור מרבנן. אולם למסקנה כותב שמנהג העולם לרחוץ גם בשומן לא כשר לכן רק טוב להשתמש בסבון כשר כאשר מצוי. לרוב הסבון וקרמים פגומים לכן אין איסור גם כאשר מעורב בהם איסור. דברים שמוכנסים לפה או שפתיים טוב שיהיו בלי טעם אם אין להם כשרות. ואזלין עשוי מנפט ואין בעיה כשרות אם אין טעם. בברכה הרב חגי פנחס בר-גיורא