שלום וברכה ישנה שמועה שיש להקל להיתר לימוד בחזרת הש"ץ למי שהיה בתחילת החזרה עדיין בשמו"ע של לחש, משום שאז אינו נכלל לגמרי כשומע בחזרת הש"ץ שהרי הפסידה מתחילתה ושוב לא נאסר עליו ללמוד בה האם יש דברים בגו ?

שלום וברכה, גם במקרה כזה אין ללמוד תורה בזמן חזרת הש"ץ כי חזרת הש"ץ היא חובת הציבור וגם הוא חלק מהציבור (הליכות שלמה ט ג). ועוד, כתב המשנה ברורה (קכד יז): "יש ליזהר מלומר תחנונים או ללמוד בעת חזרת הש"ץ ואפילו אם מכוונים לסוף הברכה לענות אמן כראוי שלא תהיה אמן יתומה כמו שיתבאר ג"כ לא יפה הם עושים שאם הלומדים יפנו ללימודם עמי הארץ ילמדו מהן שלא להאזין לש"ץ ויעסקו בשיחה בטילה ח"ו נמצאו מחטיאין את הרבים". עכ"ל. טעמים אלו שייכים גם במי שהפסיד חלק מחזרת הש"ץ, שבכל זאת עליו להקשיב לחזרת הש"ץ. הרחבה: בדברי הפוסקים מצינו הרבה על החשיבות להקשיב בחזרת הש"ץ ולא ללמוד תורה (עי' פסקי תשובות קכד ח). אציין שמרן הגראי"ה קוק זצ"ל הקפיד בכך. סיפר הרצי"ה (שיחות על ספר יחזקאל עמוד 148): "אבא ז"ל, במציאות התפילה, עבודת ה' בכל לבבנו, לא ראיתם אותו אף פעם שיחזיק ספר במשך כל אותו הזמן. הוא היה מתמיד גדול, בעל כשרונות, שקדן גדול, הייתה לו תאווה גדולה להוסיף עוד ועוד, ללמוד ולתפוס עוד ועוד, לחזור על הש"ס עוד ועוד, אך בכל סדר התפילה לא ראיתם אותו מחזיק ספר. תפילה זו תפילה. חז"ל קבעו: "זמן תפילה לחוד, וזמן תורה לחוד". בתוך כל סדר התפילה, במשך כל זמן התפילה והפיוטים, מתחילת התפילה ועד ה'ברכו' האחרון, לא הייתה מציאות להעלות על הדעת שיחזיק ספר ביד. תפילה זו תפילה! צריך ריכוז, בכל דבר שעושים באותו דבר. צריך ריכוז בעניין של תפילה בכל לבבכם ולא בשום אופן פניה לאיזה דבר אחר שבקדושה. כאשר עוסקים בלימוד בזמן". ובספר גדול שימושה (פרק הרב, אות יא, עמ' קטז) סיפר הרצי"ה על אביו מרן הראי"ה קוק: "תלמיד חכם אחד שלמד ומרן הרב זצ"ל סגר לו את הספר". וכתב הגר"ח קניבסקי בספר טעמא דקרא (פ' בלק): "בבמדב"ר פכ"ב שנו רבותינו שני חכמים עמדו בעולם אחד מישראל ואחד מאומות העולם, אחיתופל מישראל ובלעם מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם כו'. למה שלא היתה מתנתן מן הקב"ה אלא חוטפין אותה להם. וקשה איך אפשר לחטוף בעצמו חכמה הא כתיב כי ד' יתן חכמה וגו' יהב חכמתא וגו', חוטפין אותה להם והרי אחיתופל גדול בתורה בעצמו היה, אבל יש לומר שכבר הבטיחו חז"ל מגילה ו' יגעתי ולא מצאתי אל תאמין וכל המתיגע בתורה זכותו שידע ויחכם , אבל אם אין לומד בדרך שהקב"ה רוצה, כגון הלומד בט"ב ובימי אבלות, או בליל שבת לאור הנר, או לאור שעשה ישראל, או שלומדים ומהרהרין ד"ת באיסור ע"י מקומות האסורין בהרהור, או באמצע התפלה וחזרת הש"ץ וקדיש, שכ"ז אסור על פי דין, וכה"ג נקרא שחוטפין ולא מהקב"ה ולכך חכמה כזו לא תצלח, וכעין שאמרו בגמ "שלא בירכו בתורה תחלה". ע"כ דברי הגרח"ק.