שלום הרב! א. האם צריך ליטול ידיים לאחר שמזיעים בידים? אם כן מאיזו כמות של זיעה ? ב. ואם אני נוגעת במישהו שנגע במקומות מכוסים או אחרי מקלחת או נגע בזיעה ולא נטל את ידיו אני צריכה ליטול את הידיים שלי? (כמו שנוגעים במישו שקם משינה ולא נטל את ידו אז צריך ליטול..) ג. ועוד שאלה אם אני אוכלת מאכל שטיבולו במשקה וצריך נטילה ... ונטלתי נטילה לסירוגין כמו בבוקר אני צריכה לחזור ליטול שוב שלוש שלוש או שזה מספיק? ד. ואם השגחתי על ידיי שהם נקיות ולא נגעו בשום דבר שמצריך נטילה האם אני צריכה בכל זאת ליטול ידיים לפני שאני אוכלת מאכל שטיבולו במשקה? תודה רבה ממש !! תבורכו!!

שלום וברכה, א. לא צריך (כף החיים ד צח, פסקי תשובות ד ל). ב. לא צריך כנ"ל. מה שכתבת שאם נוגעים בידים של מי שלא נטל ידיו צריך ליטול ידים שוב אכן כך כתב הבן איש חי (תולדות יב). אך ראה בפסקי תשובות (ד יא) שבפוסקים לא מצינו להחמיר בזה, ומהיות טוב נכון לירא שמים להחמיר גם בזה. ג. זה מספיק. לדבר שטיבולו במשקה מספיק ליטול פעם אחת על כל יד (פסקי תשובות קנח יג). ד. זה בסדר. לא צריך ליטול שוב. מקורות והרחבה: ד. כתב השערי תשובה (קנח יא): ועיין בר"י שאם אחר שבירך בהמ"ז תיכף הביאו לפניו דבר שטבולו במשקה א"צ ליטול ידיו וקיימתי' מסברא ושוב מצאתי בשם הרדב"ז כו', וע"ש שאפי' לא היה יודע שיביאו לפניו ולא נתכוון בשעת נטילה א"צ נט"י פעם אחרת כיון שלא הסיח דעתו מידיו ע"ש, וקצת צ"ע דא"כ לאכול פת נמי ומה בכך שנסתלק מסעודת פת וצ"ל דלענין דבר שטבולו במשקה יש להקל". ובשלחן הטהור (זר זהב סוסק"ב, הובא בפסקי תשובות קנח יב) כתב: "אבל יוכל להקל ליטול ידיו בבוקר ולהתנות עליהם כל היום, ויוכל לאכול דבר שטיבולו במשקה אף לכתחילה וכו' ויש סומכין לאכול דבר שטיבולו במשקה אחר התפילה, כיון שנטל ידיו לתפילה די, ואין לסמוך על זה אא"כ התנה כן קדם התפילה בעת הנטילה". והמנחת אשר (בהעלותך תשפ"ב) ביאר את הטעם שרבים הקלו בנטילה זו: "והנה יש לעיין במה שרובא דעלמא נהגו להקל בזה, עד שהנוטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה נראה בעיני ההמון כמתמיה. וכבר נהגו להקל בזה בימי התוס' יו"ט, הט"ז והמג"א כמבואר לעיל, והלא לדברי רוב הפוסקים ובראשם הרמב"ם השו"ע והרמ"א יש בזה חיוב גמור, וכך הסיקו אף גדולי הפוסקים בדורות האחרונים, החיי אדם (כלל ל"ו ס"ד), דרך החיים, שו"ע הרב (קנ"ח סעיף ג'), קיצור שו"ע (כנ"ל) כף החיים (סי' קנ"ח ס"ק כ"ה), והמשנה ברורה (סק"כ), ואף המגן אברהם לא פסק להדיא שאין צריך נטילה אלא שהמקילים יש להם על מה שיסמוכו. ונראה להציע כמה טעמים במה שנהגו להקל. א. בטלה דעתו אצל כל אדם. הנה כתב המג"א (סק"ה) דאין צריך נטילה אלא בדבר שהדרך להטבילו, אבל אם אין זה דרך העולם בטלה דעתו אצל כל אדם. ובאמת לא מצוי בזמנינו מאכלים שהדרך להטבילם בשבעה מיני משקים, מלבד התפוח בדבש בליל ראש השנה, ואין בזה נפ"מ למעשה כיון שעושים כך לאחר נטילת ידים וברכת המוציא. וילדים רבים נוהגים להטביל עוגיות ושאר מיני מזונות בחלב, אבל אין נראה כלל שזה דרך בני אדם בסתמא, וכל כה"ג בטלה דעתו. ולגבי פירות שנוהגים לשוטפם במים משום נקיון, מ"מ אין הדרך להגיש פירות רטובים אלא לייבש את הפירות לפני הגשתם לפני האורחים, סוף דבר כמעט ולא מצוי בזמנינו דבר שהדרך להטבילו במשקה ולאוכלו בעוד המשקה טופח עליו. ולגבי מלפפון חמוץ נראה עיקר שהדרך לאוכלם בעוד משקה טופח עליהם, אך רוב בנ"א אוכלים אותם ע"י מזלג, וכבר כתבו גדולי הפוסקים דאין צריכים נטילה. כך כתב הט"ז, והמגן אברהם, החיי אדם, ובשו"ע הגרש"ז כתב דאם הדרך לאוכלם בכף או מזלג אף האוכלם בידיו אינו צריך נטילה, והמשנה ברורה הביא דבריהם (בס"ק כ"ו ובשער הציון ס"ק כ"ח – כ"ט), עי"ש. ב. האם טיבולו במשקה דוקא. בברכי יוסף (שיורי ברכה קנ"ח סק"א) הביא שזקן אחד הורה שאין חיוב נטילת ידים בדבר שטיבולו במשקה ממש, ולא בכל דבר שמשקה טופח עליו וכפשטות לשון הגמ' כל דבר שטיבולו במשקה, וכך גם לשון הרמב"ם (הל' ברכות פ"ו ה"א). אך הברכי יוסף דחה דבריו, ובאמת מבואר בכל הפוסקים שלא כדבריו, ועיין בעבודת הקודש להרשב"א (בית ו' שער א') "כל שיש בהם משקה או שמטבל אותם במשקה צריך נטילה", וכ"כ בדרכי משה בשם הכלבו, וכן הוא במגן אברהם (סק"ה), שערי תשובה (סק"ב) ובמשנה ברורה (ס"ק י"ב). וכבר כתב כן בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סימן ע"ה) דכל שבשעת אכילתו משקה טופח עליו חייב בנטילת ידים, עי"ש. ולכאורה נחלקו בזה הבבלי והירושלמי, בלשון תלמודא דידן כל שטיבולו במשקה, וכ"ה לשון הרמב"ם כמבואר, אך בירושלמי (ברכות פ"ח ה"ב – נ"ח ע"ב) אמרו "תני רבי הושעי' כל דבר שיש בו ליכלוך משקה רבי זעירא אמר אפילו מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה", עי"ש. ומלשון זה מוכח דכל שמשקה טופח עליו צריך נטילה. ומנהג התימנים הנמשכים תמיד אחר פסקי הרמב"ם שעל דברים שמטבילין במשקה נוטלים ידים בברכה, ועל פירות רטובים אין נוטלין ידים כלל. ומ"מ יש אף בזה צירוף קצת בביאור טעם שנהגו להקל בזה. ג. והנראה עיקר בזה לענ"ד, בזמנינו אין לך אדם שאינו טמא בטומאת מת, שהרי יום יום מבקרים בני אדם בבתי חולים, אם לצורך טיפול ואם למצות ביקור חולים, ובבתי חולים בזמנינו יש בהם מתי ישראל כמעט בכל רגע, וגם כולם משתתפים בלויות ונמצאים באהל המת, ואפשר שבימי קדם לא היתה טומאת מת נפוצה כל כך כבזמנינו, ומה לן לנהוג חומרא בפסול גויה שאינו אלא טומאה קלה מדרבנן, כאשר כולנו טמאי מת, ואפשר דאף משו"כ נהגו יותר להקל בזמן הזה. ובהגדה של פסח אמרי שפר להנצי"ב כתב בפתיחה שבליל הסדר נוהגים בכמה ענינים כדרך שנהגו אבותינו באכילת קרבן פסח בזמן שבית המקדש עמד על תילו, ומטעם זה נוטלין ידים על דבר שטיבולו במשקין כיון שבזמן המקדש ודאי אכלו חולין בטהרה ונזהרו בדיני טומאה וטהרה אף שבשאר ימות השנה לא הקפידו בכך, עי"ש ודפח"ח. ובהגדה של פסח לפי מנהגי הדברי חיים מצאנז מבואר שרק הדברי חיים נטל ידיו לכרפס ולא כל המסובים, וכך נהג אחריו מו"ר כ"ק מרן בעל הדברי יציב זצוק"ל, הרי שאף בליל הסדר לא הקפידו בהלכה זו, אלא בתורת מנהג לבעל הבית עורך הסדר". עכ"ל המנחת אשר.