שלום, לאחרונה הייתי בכותל ולא יכלתי לבצע קריעה כי לא היה לי מספריים והחולצה הייתה עבה מדי. האם יש לי מה לעשות לגבי זה? לבצע קריעה עכישו בבית אפילו שאני לא בכותל? תודה רבה

שלום וברכה, אין צורך לקרוע. מקורות והרחבה: החיוב לקרוע הוא רק באותו יום עד השקיעה (מנחת שלמה ח"א עג, פסקי תשובות תקסא ג). יש מחלוקת אם ההולכים לכותל צריכים לקרוע, שהרי הם לא רואים את רצפת הר הבית. דעת החזון עובדיה (שם) שמשעה שרואה את הכיפה שעל מקום המקדש (מסגד עומר) או את הכותל המערבי קורע. והביא כן בשם כמה פוסקים. ודעת הגר"ד ליאור (דבר חברון ח"ג סי' שפג) שרק מי שרואה מקרוב את רצפת הר הבית קורע. הגר"א נבנצל סבור שמי שרואה את הכותל המערבי אינו נחשב שרואה את הר הבית (ביצחק יקרא סי' תקסא). ואמר לי הגר"א נבנצל שאם רואה את מסגד עומר צריך לקרוע. למעשה רוב העולם אינו נוהג לקרוע כאשר הולכים לכותל ובדרך כלל רואים את המסגד שם היושב על הר הבית. ישנם כמה אופנים להסביר את המנהג (חוץ משיטת הרב ליאור שסבור שרק הרואים את רצפת הר הבית צריכים לקרוע): א. למי שגר קרוב אין התרגשות מספיקה לחייב קריעה הגרש"ז (הליכות שלמה כג, הע' 116) הסביר שכל שדר באותה העיר וגם יכול בקל לבוא לשם ואף על פי כן לא בא שלושים יום, ניכר שאינו מרגיש כראוי את צער החורבן ומשום כך המנהג שאינו קורע. וכן הביא בשמו הגר"א נבנצל שליט"א (ביצחק יקרא תקסא). ושאלתי את הגר"א נבנצל (כ"ה באייר תשפ"ה) אם זה נכון גם למי שגר קרוב לירושלים. והשיב שכן. שאלתי עד איזה מרחק? והשיב: "גם בית שמש". [שוב מצאתי בתשובה של הגר"א נבנצל באתר ישיבה (משנת תשע"ב) שכתב: "כי אדם שגר בארץ ישראל והיה ביכולתו להגיע להגיע ולראות את מקום המקדש בתוך 30 יום, אין צריך לקרוע כשיראה את מקום המקדש לאחר 30 יום". משמע שבכל ארץ ישראל וצ"ע.]. שאלתי את הגר"א נבנצל לגבי מי שגר קרוב ובכל זאת רוצה לקרוע, האם יש בזה חשש של 'בל תשחית'? והשיב שאין בזה חשש בל תשחית. (ראה לקמן בשם המשנה הלכות). וכתב הגר"י אריאל שליט"א (בספר אהלה של תורה ב, עו) "כיום כשאנו רואים את ההר בשממונו ובהשתלטות נכרים עליו ואין גם שום נכונות ויכולת לבנות את המקדש קשה לפטור מקריעה. עם זאת יש אולי ללמד זכות על הנוהגים שלא לקרוע על מקום המקדש שתושבי א"י רואים את מקום המקדש לעתים קרובות וגם כאשר אינם עולים לירושלים רואים אותו בדרכים אחרות ויכולים להגיע אליו בקלות ולכן לא חלה עליהם חובת קריעה והדבר דומה למי שנולד בירושלים שאינו צריך לקרוע וצ"ע ושמעתי שיש נוהגים לקרוע לפחות פעם אחת בחייהם". עכ"ל. והגר"מ מאזוז זצ"ל (הערות מ"ב איש מצליח סוף הספר סי' תקסא) כתב: "ומכל מקום רוב העולם היום לא נהגו לקרוע. ויש ללמד עליהם זכות על פי מה שכתב מרן החיד"א בברכי יוסף (ס"ק ב) שהדרים בירושלים לא נהגו לקרוע. ע"ש. וכיום אפשר לומר שכל הארץ דינה כירושלים לענין זה, כיון שאפשר בקלות להגיע לירושלים...ובפרט שאין רואים ממש את שטח המקדש". ב. בעקבות אורך הגלות אין לאנשים עגמת נפש מראיית הר הבית בשו"ת משנה הלכות ח"ו (סי' קי) הלך צעד נוסף, שלא רק מי שגר קרוב לירושלים או בכל ארץ ישראל אינו מתרגש כל כך, אלא רוב עם ישראל לצערנו. וז"ל: "והמבואר דמצות קריעה הוא משום עגמ"נ שנתחדש בו בכל שלשים יום אבל בעונ"ה אריכת הגלות גרמה שכבר הורגלו יום יום ואפילו רואים ירושלים ומקום המקדש לא מתרגשים יותר ואין להם עגמ"נ יתירה וא"כ למה יקרעו ואדרבה אם יקרעו הבגד יש להם עגמ"נ על הבגד שנקרע ולא על המקדש וירושלים אדרבה אולי יש כאן משום בל תשחית על הבגד וד"ל. אבל מי שיראת ה' נוגע בלבבו ולבו עליו דוה על חורבן בהמ"ק שיבנה במהרה בימינו ונתוסף עליו עגמ"נ בכל פעם שרואה מקום המקדש וירושלים ודאי יעשה כהלכה וכל המתאבל בחורבנה זוכה ורואה בנחמתה בביאת משיח צדקינו שיתגלה לנו בב"א". ומה שכתב שיש בזה חשש בל תשחית, לעיל הבאנו בשם הגר"א נבנצל שאמר לי שאין חשש בל תשחית בקריעה על ידי תושב ירושלים אף שאינו מתרגש ומצטער מספיק. לאחר שחרור הכותל במלחמת ששת הימים אין חיוב לקרוע על הר הבית דעת רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל שלאחר שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים אין חיוב קריעה על הר הבית. דבריו הובאו להלכה על ידי הגרח"ד הלוי בספר מקור חיים השלם (ח"ב עמ' 208). וכן פסק בשו"ת בית מרדכי (ח"א לג) כדברי הגרצ"י. וכתב בשו"ת בית מרדכי שגם הגר"ש גורן הורה לחיילים שבאו אתו בראשונה, שלא לקרוע על יד הכותל, אלא לברך שהחיינו. (וע"ע בהמשך מתורת המועדים עמ' 108). וזה לשון המקור חיים השלם (שם): "כבר הורה זקן בחכמה הגרצ"י קוק שליט"א לפטור בזמנינו מקריעה על מקום המקדש, וטעמו "שהאבילות האמתית על בית המקדש היא בגלל יד הגוים השולטת בו ואילו כיום אנו השולטים על הכותל והר הבית (גם אם יש בו מסגד) והעיכובים להקמת בית המקדש הם עתה מצדנו עכובים הלכתיים ופוליטיים". ע"ש. וכתב בשו"ת בית מרדכי (שם): "יתר על כן, הקריעה היא הביטוי של אבלות קודרת ונוקבת ולכן אם כיום, אחרי התשועה הגדולה שעשה צור ישראל לעמו ישראל, לארצו ונחלתו, קורעים למראה הכותל המערבי והר הבית, הרי זה כאילו הקורעים עדיין שרויים באבל ובצער והם כפויי טובה ואינם מכירים בנסים שעשה אדון הנפלאות לעם בחירו ולארצו אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד". הרב צבי יהודה והרב הנזיר ראו את מרן הראי"ה קוק ברוח הקודש בבגדי שבת בספר 'קום התהלך בארץ' לידידי הרב מרדכי ציון הביא מספר רבנו (ח"א עמ' 155-153) שאמר הרב צבי יהודה שבמעמד מול הכותל, הוא לא קרע בראותו את מקום המקדש, כי רק כאשר "הישמעאלים מושלים עליהם מקרי בחורבנן" (ש"ע או"ח תקסא מ"ב סק"ב), ויסוד זה שנאמר לגבי ערי יהודה נכון גם לגבי מקום המקדש. "הנזיר" הנהן בהסכמה והוסיף: "הלא גם כבודו ראה שמרן הרב קוק היה שם בבגדי שבת והוא לא קרע" (הוא ראה בחזון את מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל). כולם נדהמו וכל העיניים נסבּו לרבנו הרב צבי יהודה, אך הוא הנהן בראשו: "כן, ודאי". ועוד הביא בספר הנ"ל מספר שיחות הרב צבי יהודה - ארץ ישראל (עמ' 193) שכתב הרב צבי יהודה שבמצוות דרבנן יש גם מקום לדון מצד איסור בל תשחית של הבגדים. בחזון עובדיה אבלות (ח"א עמ' רסו) כתב: "וגם בזמן הזה אין להקל כלל על הרואה חורבן בית המקדש שאף על פי שכל ירושלים בשליטת ישראל כיון שהוא נמסר בידי הישמעאלים, ואין אנו יכולים להכנס לשם מפני שאנו בחזקת טמאי מתים, הרי בהמ"ק בחורבנו עד שיבא מלך המשיח אשר ברוח שפתיו ימית רשע, ויחזיר עטרת תפארת ליושנה". משמע מדבריו שעקרונית היה מקום לפטור, אלא שהר הבית נמסר לישמעאלים, ושועלים הלכו בו. וכתב הגר"ש גורן (תורת המועדים) שצריך לקרוע כאשר אין בית מקדש. והוסיף: "ביחוד כאשר בעוונותינו הרבים הסגרנו במו ידינו את הר הבית מקום המקדש וקודש הקודשים לוואקף המוסלמי, ואין מאפשרים ליהודים שנטהרו כהלכה, להתפלל תחת כיפת השמים בחלקי הר הבית, שמותרת שם הכניסה לכל הדעות והשיטות כולל שיטת הרמב"ם וסיעתו. והר הבית ומקום המקדש שועלים הילכו בו ברשות מדינת ישראל. על זה דווה ליבנו על אלה חשכו עינינו. לכן ברור שיש חובה לקרוע גם בזמננו על חורבן בית המקדש ולהתאבל עליו עד שנזכה בעזרת הגואל צדק לבניינו במהרה בימינו". כתב לי הרב עמיחי כינרתי שליט"א: "כמדומה המנהג הוא כרצי"ה זצ"ל, אע"פ שהוא כמובן "חידוש" ומעולם לא ראינו ושמענו שקורעים בכותל. כנראה גם הרצי"ה זצ"ל אמר דבריו אחרי שכך ראה שנוהגים [אמנם יש המקפידים על "כל ל' יום", ועוד כל מיני תכסיסים, אבל הם מעטים, ומנהג כלל הנכנסים לא לקרוע]". עכ"ל הרב עמיחי כינרתי. אכן לענ"ד ניתן לסמוך על מנהג העולם, שהרי כך הורה רבנו הרצי"ה והסכימו עמו הגרח"ד הלוי והבית מרדכי. והבית מרדכי כתב שהקורע יש בזה חשש של כפיות טובה. והמשנה הלכות כתב טעם אחר שבזמננו לא מתרגשים לצערנו, ואף חשש לבל תשחית. והגר"י אריאל שליט"א והגר"מ מאזוז זצ"ל (וכן הגר"א נבנצל שליט"א באתר ישיבה, אם כי לי הוא אמר אחרת) דנו לומר שכל יושבי ארץ ישראל גרים יחסית קרוב ופטורים כמו הגרים בירושלים. אחרי כל הנ"ל הנח להם לישראל. כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. שנזכה לראות את המקדש בבניינו!