שלום הרב, האם זה נכון שיש לאבני חן סגולות שונות?

שלום וברכה. יש יסוד בתורה ובחז"ל לכך, שיש סגולות שונות לאבנים יקרות, כלומר תכונות והשפעות מיוחדת ברוחניות וגשמיות. עניינם נזכר בעיקר בהקשר לשתים עשרה אבני החושן, שלבש הכהן הגדול. רבנו בחיי בפירושו לתורה (שמות כ"ח ט"ו) הרחיב מאד בעניין אבני החושן, וכתב שיש בהם כוחות נסתרים שהקב"ה הטביע בהן, והם משפיעים על המציאות. החושן היה בגד מיוחד שלבש הכהן הגדול, שבו שובצו שתים עשרה אבנים יקרות כנגד שבטי ישראל. כל אבן מתאימה לשבט מסויים בעם ישראל, לפי טבעו ותפקידו, ולכן כל שבט היה חקוק על אבן אחרת בחושן המשפט, כיוון שהאבנים משקפות את שורש נשמת השבט ואת השפע המיוחד השייך לו. לדוגמה: האבן של שבט ראובן היתה "אודם" (ROBY), השייכת למידת הגבורה, ורומזת לדם ולחות, על שם שהאדימו פניו שבלבל יצועי אביו. אחד מסגולותיה של אבן זו, שמי שנושאת אותה אינו מפילה את עובריה. שבט שמעון היה חקוק על אבן ה"פטדה" (TOPAZ), אבן ירקרקה, וסגולתה לקרר את הגוף, ויש בה שייכות לעניינים הקשורים לשבט שמעון. ושבט לוי היה חקוק על אבן "ברקת" (EMERLAD), אבן נוצצת ירוק זוהר, ומועילה מאד לחכמה ופתיחת הלב, ומתאימה לשבט לוי שהיו מאירים בתורה. וכן הלאה בשאר השבטים (ראה למטה בהרחבה). אבני החושן היו הכלי הרוחני המקשרות בין ישראל לשכינה, בתוך החושן הונח קלף שעליו נכתב שם המפורש הנקרא "אורים ותומים", אורים, על שם שהיו מאירים דבריהם כששואלים, כלומר היו האותיות מאירות באבנים, ותומים, על שם שהיו משלימים דבריהם, שיוצא דבר ה' שלם וברור (רש"י שם כ"ח ל'). מכאן ניתן ללמוד, כי "אבני החושן" היו הכלי החיצוני, ופנימיות החושן, היה ה"אורים ותומים", כלומר השם הקדוש שע"י התגלה האור האלוקי שהאיר באותן אבנים יקרות. לפי זה אכן יש לאבנים אלו סגולות שונות אבל אין באבנים כח עצמאי, אלא הם חלק מסדרי הבריאה שהקב"ה הטביע בעולם. מקורות: רבינו בחיי שמות פרק כח פסוק טו (פרשת תצוה) ודע כי נמצא כתוב בספרי חכמת הטבע, כי כל האבנים היקרות שהם עקריות ושרשיות אינן אלא י"ב והם אבות לכל שאר האבנים, וכל השאר מיניהם ענפיהן ותולדותיהן. ומה שנתן אבן "אודם" לראובן, על שם שהאדימו פניו בחטא בלהה כשבלבל יצועי אביו והודה ולא בוש, והאבן הזאת נקרא רובי"ן והוא גדל במקומות ידועים בים, והוא סלע גדול, ומוצאו כמוצא הכסף וכמוצא הזהב, והסלע והמוצא ההוא קורין אותו בלאש"ו, ורובינו ובלאש"ו הכל מין אחד וחתיכה אחת, אלא שהרובי"ן הוא אדום בתכלית, וכן תרגומו: סמקן, והוא מבחר האבן כמין ענפים שבולטים ממנו ונמשכים ממנו, והבלאש"ו הוא למטה ממנו מאד במעלת האדמומית, ומפני זה נקרא מבחר האבן הזאת בלשוננו "אודם" כי מראהו אדום כדם, וסגולתו שכל אשה שנושאתו אינה מפלת לעולם נפלים, ואמרו שהוא טוב לאשה המקשה לילד, ואם היו שוחקים אותו ומערבים אותו באכילה ובשתיה מועיל הרבה להריון כדודאים שמצא ראובן ששם דמות אדם, ועל כן נכתב "אדם" חסר וי"ו להורות על אדם, כי המקרא יורה עצמותו של אבן, והמכתב בחסרון וי"ו יורה על פעולתו, ומפני זה היה ראובן מפותח על אבן אודם. שמעון היה מפותח על "פטדה" היא אבן ירוקה ככרתי בכרכי הים, וכן תרגומו: ירקן, ונקרא פראשמ"א והוא מין נפך שהוא מרקד"י שהוא ג"כ ירוק ככרתי. ודע כי פראשמ"א ומרקד"י הכל מין אחד וחתיכה אחת כענין שבארתי לך ברובי"ן ובלאש"ו, אלא שהמרקד"י הוא המובחר והוא המלוקט ומחותך ממנו, והוא בתכלית הירקות וזיוו מבהיק ואורו מתנוצץ עד מאד, והפראשמ"א ירוקה גם כן אבל היא למטה ממנו עד מאד בין בירקות בין בזיו האור, ומה שנתנה האבן הזאת לשמעון, על שם שהוריקו פניו של זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון, וכן כל מי שחטאו משבט שמעון בבנות מואב הוריקו פניהם, וכן דרשו רז"ל: (שבת לג א) סימן לעברה הדרוקן. וסגולת האבן הזאת של "פטדה" שהיא מקררת את הגוף, ועל כן היא מצויה בארצות כוש שהם חמים ושטופי זמה וצריכים אליה לקרר אותם, וזהו שכתוב: (איוב כח, יט) "לא יערכנה פטדת כוש", יחס אותה לכוש, שהיא מצויה בארץ כוש. לוי היה מפותח על "ברקת" והוא הקרבונקל"א, נקראת "ברקת" על שם שנוצצת כברק ומאירה כנר, וכן תרגום: ברקן, והוא אבן שתלה נח בתיבה, ממה שכתוב: (בראשית ו, טז) "צהר תעשה לתיבה", והנביא קראה אקדח שנאמר: (ישעיה נד, יב) "ושעריך לאבני אקדח", על שם שקודח כגחלת, והוא מלשון: (שם נ, יא) "קודחי אש", ונתנה ללוי מפני ששבט לוי היו מאירין בתורה, כענין שנאמר: (דברים לג, י) "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל", וכן משה שהיה משבט לוי כשנולד נתמלא כל הבית אורה, ונאמר בו: (להלן לד, כט) "כי קרן עור פניו", וכתיב: (קהלת ח, א) "חכמת אדם תאיר פניו", וסגולת האבן הזאת שהיא מחכימת פתי ומאירת העינים, מלבד שמשתמשין בעצם גופה כמו שמשתמשין באור הנר, ואומרים: כי אם שוחקין אותה ומערבים במאכל ובמשתה או בשאר הסמים יועיל הרבה מאד להחכים ולפתוח הלב. יהודה היה מפותח על "נפך" והוא מראקד"י, ובלשון ערבי: זמור"א, והתרגום כולל ב' לשונות הללו, ועל כן אמר: אזמרגדין, מורכב מלשון זמור"א ומלשון מראקד"י, והאבן ירוקה ככרתי והוא ממין פראשמ"א, כמו שהזכרתי, ונתנה ליהודה על שם שהוריקו פניו במעשה תמר ונתגבר על יצרו והודה ולא בוש, והוריקו פניו גם כן על שחשדו אביו על יוסף, הוא שכתוב: (בראשית לז, לג) "חיה רעה אכלתהו", וכשבא לברך את בניו אמר לו: (שם מט, ט) "מטרף בני עלית", אז נעשו פניו זכים ומבוהקים כנפך הזה שזיוו מבהיק, וכן כתוב ביהודה: (שם, ח) "ידך בערף אויביך", וסגולת האבן הזאת שכל מי שנושאם אויביו הופכין לו ערף, ולכך נקרא נפך, וכן כתוב ביהודה, (שם) "ידך בערף אויביך", וכן מצינו תגבורת מלחמת ונצחון בכל שבט יהודה, בדוד כתיב: (שמואל - א יח, ז) "ודוד ברבבותיו", ובמשיח כתיב: (ישעיה יא, ד) "וברוח שפתיו ימות רשע". יששכר על "ספיר" והוא הנקרא שפיל"י, והוא מראה תכלת, ונתנה ליששכר לפי שהיו גדולים בחכמת התורה, שנאמר: (דברי הימים - א יב, לב) "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים" וגו', ולוחות התורה של סנפירינון היו, וכן מצינו במתן תורה: (לעיל כד, י) "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר", וידוע כי נפש בעלי התורה צרורה בצרור החיים תחת כסא הכבוד, שכתוב בו: (יחזקאל א, כו) "כמראה אבן ספיר דמות כסא", וצבע זה של תכלת אינו צבע של גאוה כצבע של אדמימות או צבע ירקות שקורין גרי"ן ששניהם צבעים של גאוה, אבל התכלת צבע של ענוה, ושפלות נאה לבחורים ונאה לזקנים, וזהו שכתוב: (ישעיה נז, טו) "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח". וסגולת אבן זה שהוא טוב לאור העינים ולכך מעבירין אותו על העינים, וכן התורה מאירת עינים, ואמרו האבן הזאת תועיל לכל כאב ונפיחה באיזה מקום שתהיה בגוף, וכן התורה מרפאה לכל הגוף, וכן אמר רז"ל: (עירובין נד א) חש בראשו יעסוק בתורה. זבולן על "יהלום" והוא הנקרא פירל"א, והיא לבנה כלה, על שם שהכסף לבן, והוא סימן לעשרו של זבולן, שנאמר: (בראשית מט, יג) "זבולן לחוף ימים ישכון", לכך נתנה לזבולן והיא מצלחת בפרקמטיא, וסגולת האבן שמביאה שינה על האדם, שכן אמר הכתוב: (שם ל, כ) "הפעם יזבלני אישי". דן על "לשם" והוא הנקרא אשטפסי"ס, ונמצא בו פרצוף אדם מהופך, על שם שהפכו שבט דן את הקערה על פיה, והפכו לשם לסמל בפסל מיכה, וכתיב בספר יהושע בענין חלוק הארץ: (יהושע יט, מז) "ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם", כי היא שם עיר מארץ ישראל. נפתלי על "שבו" והיא נקראת טוקיז"א, והפרשים מתמידים לנושאה, וכן תרגומו: טרקיא, וסגולת האבן הזאת שהיא מושכת האדם על הרכב ומצלחת אותו בענין הרכיבה כל ימיו, ולכך נקראת "שבו", ועל שהיא מחברת אותו אל הרכב נתנה לנפתלי שהיא לשון חבור על שם: (בראשית ל, ח) "נפתולי אלהים נפתלתי". גד על "אחלמה" והוא הנקרא קרישטא"ל, ולכך תרגומו: עין עגלא, והאבן הנקרא ליאמ"ן דומה לה אלא שיש בה אדמימות. ונתנה "אחלמה" לגד שכשם שאחלמה והוא קרישטא"ל מצוי הרבה אצל בני אדם והכל מכירים אותו, כך שבטו של גד היו מרובין והרוגיהם נכרין, הוא שכתוב: (דברים לג, כ) "וטרף זרוע אף קדקד", וסגולת האבן הזאת שמחזקת את הלב שלא ירך בלכתו למלחמה, ולכך נקראת "אחלמה" מלשון חוזק וכענין שנאמר: (ישעיה לח, טז) "ותחלימני והחייני", וכתיב: (איוב לט, ד) "יחלמו בניהם ירבו בבר". אשר על "תרשיש" והיא הנקראת קריאוליק"א, וגוון שלה דומה לגוון השמן, ויש שפירשו שהיא האבן שצבעה תכלת, ותרגומו: כרום ימא, שהרי גוון הים כעין תכלת, ומצינו ים ששמו תרשיש, שנאמר: (יונה א, ג) "וימצא אניה באה תרשיש", וסגולת האבן הזאת לעכל המאכל, וכל שכן למי ששוחק אותה ומערבה במאכלו ונעשה בזה עב ושמן, והוא שכתוב: (בראשית מט, כ) "מאשר שמנה לחמו". יוסף על "שהם" והוא נקרא אוניקל"י, וסגולת אבן זה לתת חן לאדם בעיני כל רואיו ונקראת "שהם", ויש בה אותיות "השם", על שם: (שם לט, ב) "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח", וכתיב: (שם, כא) "ויתן חנו בעיני שר בית הסהר", ומי שנושאה בבית המלכות תועיל הרבה ויצליח ויהיו דבריו נשמעים. בנימין על "ישפה" והיא הנקראת ישפי"ז והיא כלולה מגוונים הרבה: אדומה, שחורה, ירוקה, וסגולת האבן הזאת לעצור הדם. ונתנה לבנימין לפי שנשתנה לבו לגוונים הרבה, וחשב מחשבות במכירתו של יוסף אם יגלה הדבר לאביו אם לא, ואף על פי כן נתגבר על יצרו והיה מעצור לרוחו ולא גלה הדבר לאביו, ולכך נתנה לו האבן הזאת, ונקראת "ישפה" שתי מלות: יש פה, וזה יורה על מעלתו שאע"פ שהיה לו פה והיה לו לגלות הדבר שתק ולא גלה. אלה י"ב אבנים הקבועים בבגד החושן ואלה שמותם, ושמות י"ב השבטים מפותחים בהם כסדר לידתן שבט ושבט כתוב על אבנו המיוחדת לו והכל בהשגחה גמורה וכוונה נפלאה. וראיתי בספר האבנים שחברו הפילוסוף, שהאבנים צריכות טהרה, וידוע מסגולתם שהנושא אותם בטומאה יתבטל כחם אליו או יחלש, ואם ישוב ויטהר תחזור האבן לכחה הראשון כבתחלה, והסבה והטעם בזה לפי מעלות רוחניות הכח העליון שהאבן מושכת ממנו שהוא מדבק בטהרה ומתרחק מן הטומאה, וכן כתב החבר בחבורו, וראוי להאמין כך, שהרי אין לך כל אבן ואבן מן האבנים היקרות שלא תמשך כח עליונים, כענין שאמר בעשבים: אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל למעלה. ונמצאת למד שהכהן הגדול בבגדי האפוד והחשן היה מוקף מלפניו ומאחריו משמות י"ב שבטים, החשן אשר על לבו מלפניו היו קבועים שמות י"ב השבטים על י"ב אבניו כל שבט ושבט על אבנו, גם האפוד שהיה מאחוריו על שתי כתפיו ששם שתי אבני שהם שהם קבועים בהם מפותחים י"ב שבטים, ששה על אבן זו וששה על אבן זו, והכהן כאשר ילבשם היה לובשם ביחד האפוד עם החשן, שהרי מחובר היה זה בזה, שנאמר: (פסוק כח) "ולא יזח החשן מעל האפוד", והיה החשן על לבו מלפניו והאפוד מאחריו, וחשב האפוד היה קשור על לבו תחת החשן, ושתי כתפות האפוד על שתי כתפיו ושתי עבותות הזהב יורדות מעל כתפות האפוד מכאן ומכאן ונתונות תוך טבעות החושן העליונות, ושני חוטין של תכלת מרוכסין מתחת אצילי ידיו משתי טבעות בכתפות האפוד התחתונות שהן למעלה מן החשב. ועל דרך הקבלה תמצא פליאה וחכמה נוראה בי"ב אבני חשן אלו, ממה שנתן לכל אחד מן השבטים אבן אחת ידועה בגוון ידוע הכל כפי גוון מדותיהם למעלה: ראובן הרומז למדת הדין אבנו "אודם" ושמעון הרומז לשש קצוות אבנו "פטדה" וגוון שלה ירוק ככרתי, לוי הרומז לחבור השלשה שלמעלה אבנו "ברקת" שאורו מתלהט ומתנוצץ, יהודה הרומז לתהו שהוא קו ירוק אבנו "נפך" שהוא ירוק ככרתי, זבולון הרומז למדת רחמים אבנו "יהלום" שהיא פירל"א לבנה, יששכר "לספיר" שגוונו תכלת הנוטה לתכלת, דן הרומז למדת הדין כמו ראובן, אבנו "לשם" ויש בו צורת אדם, נפתלי הרומז לזכור אבנו טורקיש"א והיא "שבו" ויש במינה זכר ונקבה, יוסף הרומז למדת רחמים כמו זבולון אבנו "שהם" שיש בה אותיות השם, בנימן הכולל מן הכל אבנו "ישפה" שהיא כלולה מגונים רבים, והמקום יגלה לבנו להביט מתורתו נפלאות. ברכה והצלחה בכל מעשה ידיך,