שלום הרב! אני תלמיד ישיבה שכמעט ולא עובד. לפי החוק, כל אדם בישראל מעל גיל 18 שלא עובד צריך לשלם סכום כסף מסויים כל חודש לביטוח לאומי. אני משתדל כל חודש לעבוד פעם אחת כדי להוציא תלוש ובכך אני נפטר מהתשלום הנ"ל. בחודש הקרוב כרגע מצאתי עבודות רק בחול המועד, שאלותיי: א. היא האם זה נחשב דבר האבד (כי אם אני לא עובד אני משלם כסף לביטוח לאומי) או שלא? ב. בנוסף, האם בכללי מותר לי לעבוד כשאני תלמיד ישיבה כיוון שהחוק למיטב הבנתי אוסר זאת. או שכיוון שמחייבים אותי לשלם כסף כל חודש מותר לי לעבוד כדי לא להפסיד את זה? תודה רבה

שלום וברכה, א. נראה שלעבוד כדי להיפטר מתשלום ביטוח לאומי לא נקרא דבר האבד. זה לא משהו ששייך לך שאתה עלול לאבד, אלא זה אפשרות להיפטר ממס שאתה מחויב בו, וזה מניעת רווח שלא התירו בחול המועד (עי' שו"ע רלט ה). מה שאני מציע לך זה לעבוד בעבודה שמותרת בחול המועד כמו עבודה במאפיות (עי' שש"כ סו יג). ב. אתה יכול לעבוד בבין הזמנים. הרחבה: ב. בנידון דידן אינני יודע מה החוק קובע לגבי בין הזמנים. אך ברור שגם אם החוק לא מאפשר לבחור ישיבה לעבוד בבין הזמנים, המדינה לא אוכפת את זה, והמטרה היא למנוע מצב חמור שאנשים משתמשים בהיתר שהמדינה נותנת ללמוד תורה ולא להתגייס, ובזמן הזה לא באמת ללמוד תורה אלא להרוויח לעצמם כסף. אך כאשר תלמיד ישיבה לומד תורה באמת, ובבין הזמנים עובד לעצמו אין בכך בעיה. בשו"ת מנחת אשר (ח"ב קכג) כתב שהגדר של דינא דמלכותא שונה מדיני התורה. וז"ל: "ועוד אגלה למע"כ מצפוני לבי, דנראה לכאורה, דלא כדיני תורת ה' תמימה דיני דמלכותא, בכל הנוגע למצוות התורה, בין דאורייתא ובין דרבנן, אין כאן מקום לפשרות ואין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה', אבל בדיני דמלכותא נראה לכאורה דיש לדון בכל ענין לפי ענינו ומהותו, ודוגמא לדבר לגבי חוקי התנועה, הלא ידוע דאין לעבור כביש ברמזור אדום, וכי נאמר דאדם העומד באמצע הלילה במעבר חצייה והוא רואה בעליל שאין כל רכב מתקרב למקום ואין שום צד סכנה אף על הצד הרחוק וגם אין איש רואה ואין חשש שילמדו ממעשיו ויבואו לידי סכנה, וכי אסור לו עפ"י התורה לעבור. הלא מסתבר דאף המחוקק לא התכוין לאסור במקרה כזה, אלא שאין החוק יכול להבחין בין כל מקרה ומקרה. ומסתבר לי דכל כה"ג זיל בתר טעמא וכיון שכל כוונת המחוקק למנוע סכנה כל כה"ג דאין כל סכנה אין האדם מצווה להקפיד על דינא דמלכותא. ויש לדון לפי"ז בכל ענין וענין לפי מה שהוא, וכך גם בשאלתו דמר בענין בניית הסוכות." עכ"ל. ובשיעור (נמצא בקול הלשון כ' תמוז תשפ"ה בנושא 'דינא דמלכותא דינא' בערך דק' 23) הוסיף הגר"א וייס וביאר בהרחבה שחוקים שהמדינה לא אוכפת אינם מחייבים מבחינת ההלכה. וע"ש (דקה 26 וחצי עד דק' 28) שהעובר על דינא דמלכותא דינא לא עבר עבירה והמקיימה לא עשה מצווה אלא דינא דמלכותא דינא כשמו כן הוא - דין. דינא דמלכותא קובע זכויות ובעלות, ולא קובע מצוות ועבירות. מי שלא חוגר חגורה ברכב אולי עובר על "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" אך דינא דמלכותא דינא לא קובע מצווה ועבירה. עכת"ד.