שלום וברכה, א. אם אני שוטף את הידיים ואז אני נוטל אותן בשביל לחם – האם אני יכול עדיין לברך על הנטילה? כי הטעם לכאורה בטל, כי הידיים נקיות? ב. וכן אני שואל לגבי נטילת ידיים של בוקר, אם אטול ידים סמוך לקימה, ואז אטול שוב לאחר השירותים והכל לפני התפילה, האם אין זה ברכה לבטלה שהרי כבר נטלתי ידיים? תודה רבה!

שלום וברכה, א. שטיפת ידיים ללא כלי אינה מועילה לנטילה לסעודה. גם אם נטלת ידיים בכלי לאחר שירותים, בכל זאת אם הסחת דעת משמירת נקיון הידיים - צריך ליטול נטילה שנייה ובברכה לצורך הסעודה, שאין הנטילה הראשונה עולה כלל (ראה במ"ב קנח א, משנה ברורה קנח לא). אם נטלת ידיים שלא לצורך סעודת לחם, אך לא הסחת דעת משמירת הידיים וסמוך לכך אתה בא ליטול שוב נטילת ידיים לאוכל, מספק אין לברך על הנטילה השנייה משום שיש פוסקים הסבורים שגם נטילה ללא כוונה שתהיה לצורך הסעודה יוצא ידי חובה (רמ"א קנח ז). שאלה זאת מצויה כשבאים לאכול שהרי רבותינו הדריכו את האדם לפני שמתחיל לאכול, לבדוק את עצמו קודם אם הוא צריך לשירותים (של"ה, מ"ב קסה א ערוך השולחן ס"ב). נמצא שכאשר יוצא מהשירותים ורוצה לאכול לחם יש ספק. אם יטול ידים לאחר השירותים הוא כבר יוצא ידי חובת נטילה לדעת חלק מהפוסקים ושוב לא יוכל לברך על הנטילה לפני הסעודה. הפוסקים הציעו כמה פתרונות למקרה זה (שאדם יוצא מהשירותים וצריך ליטול ידיו לאחר השירותים, וגם לצורך הסעודה). בכל פתרון יש יתרונות וחסרונות. ארבעת הפתרונות העיקריים הם: 1. לשטוף ידיים מהברז ללא נטלה, שנטילה זאת לא מועילה לסעודה, לברך אשר יצר ואז ליטול ידיים שוב לסעודה עם כלי ולברך על נטילת ידיים (אור לציון ח"ב פרק מו הע' ב, וכך נהג הגרש"ז כמובא בהליכות שלמה פרק כו סע' כו, וכך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א). 2. ליטול ידיים לסעודה עם כלי כדין, לברך על נטילת ידיים, לנגב ידיים, לברך אשר יצר, ורק אחר כך לברך ברכת המוציא (הגר"א, ערוך השולחן קסה ב, חזון איש סי' כד כתב שכך נוהגים וכך הוא נהג כמובא בקונטרס הזכרונות ועוד, ומעידים שכך נהג החפץ חיים כמובא בתשובות והנהגות א קסח). 3. ליטול ידיים, לברך אשר יצר ואחר כך ואחר כך לגעת בידים במקומות המכוסים בגופו ויצטרך ליטול שוב ולברך בשביל האוכל (בן איש חי שמיני ט). 4. יטול ידיו, יברך על נטילת ידיים, יברך המוציא ויאכל כזית ואז יברך אשר יצר (ילקוט יוסף קסה א. וכתב שאם חושש שישכח לברך אשר יצר יברך אשר יצר לפני ברכת המוציא כפי שכתבנו באפשרות 2). ב. לגבי נטילת ידיים בבוקר כתב המשנה ברורה (סי' ד ס"ק ד וביאור הלכה ד"ה 'ואפילו' על פי הגר"א והחיי אדם) שנכון לא לברך על נטילת ידיים לאחר הנטילה הראשונה שנוטל סמוך לקימה, אלא לאחר שמנקה עצמו ורוצה להתפלל יטול ידיו שוב ויברך על נטילת ידיים. ואף שנטל ידיו כבר לפני כן אין בעיה לברך על הנטילה השנייה הסמוכה לתפילה משום שעיקר הנטילה נתקן לצורך התפילה (רא"ש). ואף לשיטה שהנטילה נתקנה משום שהאדם נעשה כבריה חדשה וצריך ליטול ידים מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו (רשב"א), אין זה נדרש לברך ברכה זאת מיד סמוך לקימה אלא אפשר להתעכב עם הברכה, ולברך סמוך לתפילה. אך מנהג הג"ר עובדיה יוסף זצ"ל היה להתלבש, ללכת לשירותים, ורק אחר כך ליטול ידיו (שהיה מרחק יותר מארבע אמות). ביאר בנו הג"ר דוד יוסף שליט"א שטעמו היה שיש בזה חשש ברכה לבטלה לעשות כדברי המשנה ברורה ליטול ידיו פעמיים, ולברך רק על הנטילה הסמוכה לתפילה כאשר התחייב בברכה לאחר הנטילה הראשונה (ארחות מרן ח"א פ"א ה-ו, עמ' 7-14, יביע אומר ח"ה א). הרחבה: א. 1. החסרונות בפתרון זה הוא שיש בכל זאת חשש שיצא ידי חובת נטילת ידיים מהברז, ולכן כתב הפסקי תשובות (קסה א) שטוב גם לגעת בנעל או לחכך בשער ראשו לפני הנטילה. עוד בעיה לכאורה בפתרון זה הוא לשיטה שצריך ליטול ידיים לאחר השירותים דווקא מכלי (כך דעת הגר"ש עמאר בשו"ת שמע שלמה )ח"ב סי' א-ד(. אך רבים סבורים שלא צריך דווקא כלי. ביניהם הגר"ע יוסף, הגרב"צ אבא שאול, הגר"מ אליהו, הגר"מ אמזוז. הרחבתי בזה כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/134141 . 2. החסרון בפתרון זה הוא שזה קצת הפסק בין ברכת על נטילת ידיים לברכת המוציא. ובשער הציון (קסה ז) הביא שדעת הגר"א שפתרון זה הוא לכתחילה, אם כי במ"ב (קסה א) משמע שזה לא הפתרון העיקרי, אך למעשה מעידים שהחפץ חיים עצמו נהג כן כנ"ל. בעיה נוספת בפתרון זה הוא דברי הבן איש חי (שמיני ט): "אבל אי אפשר לעשות נטילה אחת לשתיהם דאין הנטילות שוות, מפני כי נטילת בית הכסא צריכה שלש פעמים בסירוגין, ונטילת ידים לאכילה צריכה שלש פעמים רצופין בזה אחר זה". 3. הבעיה בפתרון זה הוא שגורם ברכה שאינה צריכה (מגן אברהם, ראה כף החיים קסה ד). 4. הבעיה בפתרון זה הוא כמובן שמעכב את ברכת אשר יצר הרבה, עד לאחר אכילת כזית לחם. יש בדברי הפוסקים פתרונות נוספים: כתב השולחן ערוך (קסה א): "העושה צרכיו ורוצה לאכול, יטול ב' פעמים. על הראשונה מברך: אשר יצר, ועל השנייה מברך: על נט"י. ואם אינו רוצה ליטול אלא פעם אחת, לאחר ששפך פעם אחת על ידיו ומשפשף, יברך: אשר יצר, ואח"כ בשעת ניגוב יברך: ענט"י". למעשה פתרון זה מורכב כפי שכתב הילקוט יוסף (שם): "והיות ובזמן הזה נוטלים בשפע, קשה לעשות כעצת מרן שאם רוצה בנטילה אחת, לאחר ששפך על ידו פעם אחת, וגם שפשף יברך אשר יצר, ויגמור הנטילת ידים וכו', והרי אם נטל רביעית כבר הגיע חיוב ברכת על נטילת ידים, ואשר יצר הוי הפסק". יש עוד פתרונות, כגון ליטול בכלי נקוב, עי' כף החיים (קסה ד). עוד פתרון שיטול יד אחת ויגע בה בידו השניה שאינה נטולה, וכן יעשה אחר שיטול ידו השניה שיגע בה בידו הראשונה, ובזה לנטילת ידים לאכילה לא יצא ידי חובה (קצות השולחן לג יד, כמובא בפסקי תשובות קסה הע' 1).