שלום אבי היקר נפטר בתאריך 28/9/25 בשעה 18:10. ונקבר ב29/9/25. ישבנו רק יומיים בגלל יום כיפור. רציתי לדעת מתי יהיה ה30 גילוי המצבה? תודה מראש

ראשית כל מן השמיים תנוחמו. התאריך עליה לקבר כפי הנהוג ביום השלושים הוא ב-ו' במרחשוון (28 לעשירי למניינם). מה שנהגו כיום לעשות "גילוי מצבה", המשמעות לכך אינה הלכתית ואין לה מקור, אלא שנהגו להתכנס כדי לראות את המצבה לאחר שסיימו את בנייתה ולעשות הספד קטן, ולכן העיקר הוא הוא עצם העליה לקבר, אמירת פרקי תהילים, קדיש והשכבה כפי שמופיע בסידורים. מקורות: ראשית יש להעיר כי מה שנהגו להתאסף קרובי משפחה וחברים לעשות "גילוי מצבה", אינו מופיע בדברי חז"ל ובפוסקים ואין מנהג כזה אלא רק שימוש מילולי (לזמן בו נהגו להתאסף אחרי סיום הקמת המצבה בדרך כלל ביום הל'), וכל מה שהוזכר בפוסקים ביחס ליום השלושים הוא זמן סיום האבלות על שאר קרובים, ומנהג העליה לקבר. ולכן אין צורך במנהג "גילוי מצבה" להסיר כיסוי כזה או אחר מעל המצבה (הע' הגר"י אריאל בס' דרכה של היהדות במוות ובאבלות עמ' 360), אמנם כך נהגו רבים. ייתכן שנהגו כן כדי לבטא את רצונם של בני המשפחה והקרובים להגיע כדי לראות את המצבה בזמן שמסיימים להעמיד אותה, ונהגו לעשות זמן זה כמו הספד קטן (ראה שו"ת מנח"י ח"ג נ"א שאין להעמיד את המצבה בימים שאין מספידים בהם כיון שנהגו להספיד את המת בשעת "הקמת המצבה", משכן הנפש עמ' נ"ג). ובספר ארחות רבינו (עמ' שכ"ח הוב"ד שם): "מו"ר זצוק"ל אמר לאחד בנוכחותי, אודות הקמת מצבה שנוהגים היום להתאסף בביה"ק, שאין בזה כל מצוה, ורק מנהג בעה"ב הוא, ורק למשפחה ביום השלושים כתוב שיצאו לקברו. וכן פעם שוחח מו"ר זצוק"ל עם הגר"ח (שליט"א) זצוק"ל עם בנו הגרח"ק שליט"א, בענין שיוצאים יחד אנשים להקמת המצבה ועושים מזה עסק, והיתה דעת מו"ר נוטה שזה לקוח ממנהג הגויים, ואצלנו לא מוצאים דבר כזה, רק יציאה לשלושים אבל לא להקמת המצבה". אולם "הקמת מצבה" זהו מנהג קדום בישראל, וכבר נזכר בספר בראשית (ל"ה פס' כ'): "ויצב יעקב מצבה על קברתה הוא מצבת קברת רחל עד היום". ובחז"ל (מדרש לקח טוב שם) מובא שיעקב ובניו הניחו אבנים על קברה, וז"ל: "מלמד שכל אחד מהבנים שמו אבן על האבנים ההם, על שם אחד עשר שבטים: הוא מצבת קבורת רחל. האבן של יעקב הוא על כולן כי שמו י"ב אבנים זו למעלה מזו, לכך נאמר מצבת קבורת רחל, כי לשון צב הוא כופה, כמו שש עגלות צב (במדבר ז ג)". מלבד מה שהוזכרה המצבה בתורה, היא הוזכרה גם בנביא בשם "ציון" ובחז"ל בשם "נפש", כפי שנאמר במשנה (שקלים ב' ה'): "בונים לו נפש על קברו". מנהג זה הובא בדברי הפוסקים (ראה בראשונים שם, ובטור יו"ד סי' שע"ה, ובטור או"ח סי' תקכ"ו, ובפרישה סי' שע"ה סקי"א, ועיין בגשר החיים ח"א כ"ח א' א' שג' הכינויים הנ"ל מבארים את הצורך בהנחת האבן על קברו כל שם לפי עניינו כדלקמן). והנה כמה טעמים נאמרו בעניין הקמת המצבה ע"פ השמות הנ"ל (ראה גשה"ח שם), א. "ציון" כדי שידעו את מקום קבורתו כדי לבקרו ולהתפלל עליו (פרישה סי' שס"ד סק"ו). וכן לציין את מקום הקבר להזהיר את הכהנים שלא יכנסו במקום שיש טומאת מת. ב. "מצבה", לחיזוק האמונה בתחיית המתים ולכן נקרא מצבה מלשון "ניצב וקיים" ולכן כותבים על המצבה בר"ת "תהא נשמתו צרורה בצרור החיים" (מהר"ם שיק בתש' יו"ד סי' קע"א, וראה חסד לאברהם מעיין הרביעי נהר נ"ב בביאור עניין עצם הלוז). ג. "נפש" על שם שהוא משכן לנפש השורה עליו (מלאכת שלמה שקלים ב' ה' וכן בכתבי האריז"ל ותלמידיו). ואף שיש להקשות על מנהג הקמת המצבה מדברי חז"ל (ירושלמי שקבלים ב' ה')": "אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן הן זכרונן", ומשמע שאין לעשות מצבות לצדיקים כיון שזכרונם הוא ע"י דברי תורתם. מכל מקום כבר נהגו כל ישראל לעשות מצבה ע"פ דברי רבנו האריז"ל (שער המצוות פרשת ויחי), כדי לעשות לנפש כסא ומשכן, לשרות עליו האורות המקיפים של הנפש, ולכן אין לבנות את המצבה לפני הזמן שנגמרים כל המקיפים להכנס שמה, אחרת הטומאה הנדבקת בנפש המת שורה על הציון ומתגברת שם, ולכן צריך להמתין עד תשלום שבעת ימי האבלות כו' יעויין שם. ולגבי זמן הקמת המצבה, הנה מדברי האריז"ל לעיל, יש להפקיד להקים מצבה בסיום השבעה (ולא באמצע השבעה) כיון שאם לא יבנוה בזמנה, תוכל הנפש להנזק חלילה ואף להזיק את החיים. מאידך יש שנהגו להקים המצבה ביום השלושים (תשובות והנהגות ח"ב סי' תר"ו), ויש שנהגו להקים אחר י"ב חודש, כמו שכתב בספר מענה לשון (הוב"ד באליה רבה סי' רכ"ד) כי המצבה לחשיבות וכבוד המת שלא ישכחו המת מן הלב, וכיון שאמרו בגמ' (ברכות נח:) שאין המת משתכח מן הלב אלא אחר י"ב, לכן יש לעשותה בסיום השנה. למעשה רבים נהגו להחמיר כדעת האריז"ל בפרט בעניינים אלו שבהם רב הנסתר על הנגלה. אולם כיון שבפועל יש קושי להקים את המצבה מיד בסיום השבעה, לכן נהגו שמתחילים את היסודות ביום השביעי ומסיים בתוך שלושים יום (צרור החיים אות ר"פ). כמו כן ניתן להניח בינתיים, אבן על הקבר לשם מצבה, ולכל הפחות תהיה בשיעור 10 ב"מ על 10 ס"מ ובגובה 10 ס"מ, ועדיף אבן בשיעור 30 ס"מ אורך על 30 ס"מ רוחב ובגובה 10 ס"מ (משכן הנפש עמ' נ"ג). לאחר שהתחילו את היסודות או הניחו אבן כנ"ל, לבני ספרד יש עדיפות לסיים את הקמת המצבה בתוך השלושים, כמה שיותר מהר אם הדבר אפשרי, ולא להמתין דווקא ליום השלושים. ואילו בני אשכנז נהגו לעשות "גילוי מצבה" ביום השלושים (צרור החיים שם), ולפי זה ייתכן שפחות מקפידים לסיים לפני כן. אך כפי שכתבנו לעיל, אין מקור למנהג זה, והעיקר לעלות לקבר בשלושים ולעשות את הסדר הנהוג כפי שהוזכר באחרונים, פרקי תהילים, סדר לימוד, קדיש והשכבה כפי שמופיע בסידורים. בשורות טובות ישועות ונחמות,