שלום האם על פי ההלכה אדם שרואה חיית בר פצועה (לדוגמה קיפוד, או ציפור וכדומה) צריך לדאוג לטפל ולרפא אותה, ואם כן עד כמה מאמץ או כסף יחול החיוב?

שלום וברכה, אין חיוב לדאוג ולטפל בה. זה דורש מהאדם הרבה טרחה וכסף. אם יש משהו שאתה יכול לעשות בקלות לסייע לה - יש לעשות כן. מקורות והרחבה: בספר מנחת אשר במדבר (סי' סח אות ד) כתב שנשאל במי שמחזיק כלב בביתו לצרכי שמירה, אם הכלב חלה ונפל למשכב האם מצוה על בעליו לקחתו לווטרינר (רופא חיות) ולטפל בו. וכתב שאיסור צער בעלי חיים אינו רק שלא לצער בעלי חיים, אלא שיש אף למנוע בקום ועשה צער מבעלי חיים, והוכיח כן מכמה מקורות, ובין השאר מהגמרא בשבת (קכח:) שהתירו לבטל כלי מהיכנו ולהניח כרים וכסתות תחת בהמה שנפלה לבור משום צער בעלי חיים ע"ש. והביא מהאבן האזל (פי"ג מהלכות רוצח) שכיון שכתבו הראשונים שאיסור צער בעלי חיים נדחה בכל דבר שיש בו צורך לאדם ותשמישיו כך גם אין מחויב לטרוח טרחה גדולה או להוציא הוצאות מרובות למנוע צער בעלי חיים, עי"ש. וכתב שנראה למעשה שכיון שכל עיקר הלכה זו משום רצון התורה הוא ואין בה מצוה מוגדרת וציווי מסויים יש לקבוע בה הלכה מן הסברא. ומצד אחד נראה פשוט שאין האדם מחוייב להסתובב ביער ובמדבר בין חיות השדה ועוף השמיים להאכיל רעבים ולרפא חולים כמצוותו בבני ברית, אך מאידך מסתבר שבחיה שברשותו ומזונותיה עליו יש לו לדאוג לשלומם ולצרכיהם ובכלל זה אף צרכי בריאותם לפי מנהג העולם בבעלי החיות והבהמות. והזכיר את הגמרא (ב"מ פ"ה ע"א) שהפליגו חז"ל בצדקתו של רבינו הקדוש שנענש על שלא חס וריחם על בהמה שנכנסה תחת כנפיו להצילה מן השחיטה ולא נגאל מן הייסורים עד שריחם על החולדות שבביתו להצילם מן הצער. הרי שכך היא מדת החסידים לרחם על בעלי החיים שברשותם להצילם מן הצער והייסורים. עכת"ד המנחת אשר. וכעין זה פסק הגר"א נבנצל שליט"א שאף שיש מצוה להציל את ציפור מסכנה, אין חובה להצילו, שאיסור צער בעלי חיים לא מחייב אדם להציל את כל החיות בעולם. ואין אדם מחויב להקים בית חולים לחיות ('מסביב לשולחן', עמ' 290). יצוין גם לדברי החזון איש (קונטרס הזכרונות נא יט, נכתב על ידי הגרח"ק): "אחד שאלו על זבוב שמפרפר, והשיב שיש לגמור מיתתו למנוע צערו".